סמכות בימ"ש ליתן סעדים זמניים לאחר מתן פס"ד
בש"א 14121/04, ת. נגד נ. מ. ר. ק. ואח'
ביהמ"ש לענייני משפחה בת"א קבל את הבקשה לביטול צו יציאה מהארץ ולהסרת מרבית העיקולים, וזאת לאחר שניתן כבר פס"ד סופי בתביעת המזונות של הקטינים כנגד המבקש.
הנתבעת טענה, כי מותב זה משולל סמכות לדון בבקשה לביטול צו העיכוב, וכן משולל הוא סמכות לדון בבקשה לביטול העיקולים. זאת מכיון שהמסגרת לבקשות אלה, אינה קיימת עוד.
הרשם אריאל בן ארי קבע, כי אף על פי שניתן פסק-דין רשאי בית-המשפט, ואף חייב בית-המשפט, לדון בבקשות מעין אלה המונחות בפניו, ולו מן הנימוק שעניינו בעשיית צדק.
אין זה מן הראוי כי רק בשל העדר תקנה ספציפית כבודו של אדם יפגע, ותשלל ממנו אפילו ההזדמנות לטעון, כי יש בידו לשכנע את בית-המשפט בזכותו לשוב ולקבל את החירויות שנשללו ממנו.
הרשם מסתמך, בין היתר, על סעיף 75 שבחוק בתי-המשפט, שם טמונה סמכותו הטבועה של כל נושא משרה שיפוטית ליתן סעדים "ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו", וכן על תקנה 363 (ב) לתקסד"א, אשר מלשונה ניתן ללמוד כי יש מקום לדיון בסעד זמני גם לאחר מתן פסק-הדין.
המסקנה המתבקשת היא, כאמור, כי לביהמ"ש יש סמכות לדון בבקשות הנ"ל אף שכבר ניתן פס"ד בתביעה העיקרית.
בש"א 14121/04, ת. נגד נ. מ. ר. ק. ואח'
למדור משפחה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.
