מאת: עו"ד עמית יפרח
לפסק הדין בעניין אהרוני ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל מחוז מרכז
בעלי שטח חקלאי במושב אודים ביקשו לשנות את ייעוד הקרקע בכדי להפעיל פנסיון לסוסים. לאחר שמינהל מקרקעי ישראל אישר את המהלך, הוא חזר בו ובעלי הקרקע נאלצו לפעול ללא היתרים. ביהמ"ש נזף במינהל וחייב אותו בהוצאות של 100 אלף שקל.
החל משנות השבעים של המאה הקודמת, מנהלים שני חברי מושב אודים שבשרון מסעדה מצליחה ופנסיון לגידול סוסים. בפנסיון מטופלים סוסיהם של תושבי אודים ובעלי סוסים נוספים מרחבי הארץ.
בעלי הקרקע החליטו להקים את שני העסקים לאחר שלא הצליחו להתפרנס מחקלאות. הם גם תכננו להקים במקום בית ספר לרכיבה על סוסים. משכך, הם החלו לעבוד על שינוי ייעוד הקרקע, ותכנית שהגישו למינהל מקרקעי ישראל ב-1995, אושרה ע"י מתכנן מחוז מרכז.
אולם, כשהגיע השלב הסופי ונותר רק להמתין לאישור המינהל, ובשלב שהמסעדה והפנסיון כבר עבדו, חזר בו המתכנן בטענה שמעולם לא הסכים שבעלי הקרקע יעשו בה שימוש מסחרי, שכן הדבר מנוגד להחלטות מועצת מקרקעי ישראל. עוד נטען שחלק מהעסקים שנבנו חורגים בגודלם מהשימוש שהותר.
בספטמבר 2002 המינהל אף הגיש נגד בעלי הקרקע תביעה בגין השימושים החורגים בשטח, וביקש לפנות את כל המבנים הבלתי חוקיים שבנו שם, וביהמ"ש נעתר לבקשתו.
בלית ברירה ובטענה שהוטעו בידי מינהל מקרקעי ישראל, פנו בעלי הקרקע לביהמ"ש המחוזי בתל אביב, וביקשו שיכשיר את ניהול המסעדה והפעלת הפנסיון.
המינהל עמד על טענתו, שניהול העסקים אסור וחורג.
שבעת מדורי הגיהנום של בעלי הנחלות
השופטת ד"ר דרורה פלפל קבעה, שאין מחלוקת כי היעוד המקורי של השטח היה לשימוש חקלאי, אך לנוכח התנהלותו הפתלתלה של המינהל מול התובעים, יש מקום לקבוע כי הקמת העסקים הייתה מותרת.
השופטת תהתה, למשל, מה יעשו בעלי הסוסים שגרים בתל אביב בקומה ד' ללא מעלית היה והפנסיון ייהרס.
לדבריה, מכיוון שסוסים אינם יכולים להלך סתם כך ברחובות הערים, אין מקום מתאים יותר לגידולם מאשר על קרקע חקלאית, שם יש להם מזון ומקומות לינה, ריצה ואימונים.
לפי השופטת, באפריל 2008 אושרה תכנית שינוי ייעוד הקרקע, ואחרי פרסומה, כל שהיה על המינהל לעשות הוא לבדוק אם התובעים הפעילו את המתקנים בהתאם לתנאים המקובלים.
השופטת הצרה על כך שצדדים, שאמורים להיות רציונאליים, נזקקו לתיווכה כדי לדעת באיזה אופן עליהם להתנהל. השופטת פלפל אף העירה למינהל, שאינו מיישם את החלטותיו המשתנות לפרקים, על המציאות שבגינה הן השתנו, ושאזרח שנזקק לרשות ומוציא כספים במשך שנים, נופל שדוד משום שאינה עומדת מאחורי החלטותיה.
לנוכח התנהלות זו, חייבה השופטת את המינהל להכשיר את ניהול עסקי התובעים בהתאם להוראותיו, מבלי לגבות מהם תשלום. המינהל חויב בהוצאות ושכ"ט עו"ד של 100 אלף שקל.
בעלי נחלות המעוניינים להסדיר את הפעילות הלא חקלאית שברשותם עוברים לא אחת 'שבעת מדורי גיהנום'. נושא גידול בעלי החיים נפל במשך שנים בין הכיסאות, עד לדצמבר האחרון, שבו אישרה מועצת מקרקעי ישראל החלטה הנותנת פתרון להקמת חנות ממכר של בעלי חיים וציוד לגידולם, אך עדיין לא ניתנה הוראת ביצוע שתאפשר את יישום ההחלטה.
פסק הדין מחזק מגמה מבורכת ומתבקשת אשר הופכת את המרחב הכפרי למגוון יותר ורב-תפקודי, ומשקפת את השינוי באופי החקלאות, בתעסוקה ובהכנסה של תושבי הכפר.
לפסק הדין בעניין אהרוני ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל מחוז מרכז
* עו"ד עמית יפרח עוסק בדיני מקרקעין.
**הכותב לא ייצג בתיק.
***המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
למדור: דיני מקרקעין
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.