בערב שבת חתמה האם על הסכם המתנה ובמוצ"ש כבר ביקשה לבטלו. השופטת קבעה שהיא הייתה רשאית להתחרט לאור העובדה שבנה לא שינה מצבו לרעה
בית המשפט למשפחה בקריות קיבל לאחרונה תביעת קשישה להורות על ביטול הסכם להעברת דירתה לאחד משלושת בניה במתנה. על רקע צוואות האם לאורך השנים המעידות על רצונה לחלק את רכושה באופן שוויוני בין ילדיה, ובהתחשב במהירות בה חזרה בה מהמתנה, קבעה סגנית הנשיאה שירי היימן כי הסכם המתנה יבוטל.
התובעת, אם ל-3 שבאוקטובר האחרון הלכה לעולמה, ערכה בחייה שתי צוואות במסגרתן ציוותה את רכושה לילדיה בחלקים שווים. במוקד התביעה שהוגשה לבית המשפט באמצעות עו"ד חיים שכטר, ניצבה עסקת מתנה שביצעה האם עם אחד בניה בפברואר 2016 לגבי דירת מגוריה.
בעוד הבן, שיוצג באמצעות עו"ד ליאורה אוחנה, טען כי העסקה תקפה שכן אמו הייתה כשירה ומודעת להסכם המתנה עליו חתמה ולהשלכותיו – האם גרסה שחתמה על ההסכם בהטעיה ובטעות.
לדבריה, הוכחה לכך שחתימתה נעשתה תחת לחץ היא העובדה שהעסקה לטובת בנה עומדת בסתירה מוחלטה לצוואותיה השוויוניות לילדים. יתרה מזאת, הסכם המתנה נחתם ביום שישי כאשר כבר במוצאי אותה שבת היא הודיעה לעורך ההסכם על בקשתה שלא לבצע אותו, אחרי שהבינה את גודל טעותה.
המנוחה, שנשקה ל-80 במועד החתימה, הבהירה כי הדירה נשוא ההסכם הייתה קורת הגג היחידה שלה, וכי לא הייתה לה כוונה לחלק אותה באופן לא שוויוני בין ילדיה. ואולם, חרף חזרתה המפורשת מהמתנה, בנה פעל בחוסר תום לב לרישום הערת אזהרה על הנכס. בנוסף הוא גילה כלפיה יחס מחפיר כשעתר למנות לה אפוטרופוס שעה שהייתה במצב מנטאלי מצוין, ואף הטיח בה קללות והשפלות.
בנסיבות אלה דרשה המנוחה, עובר למותה, לראות בעסקת המתנה כמבוטלת.
חזרה הביתה והבינה שטעתה
השופטת היימן קבעה שבשלו התנאים לביטול עסקת המתנה, כבקשת האם.
היא ציינה שמדובר למעשה רק בהתחייבות לתת מתנה אשר לא הסתיימה ברישום בעלות, כך שלפי סעיף 5 לחוק המתנה ניתן לחזור ממנה כל עוד מקבל המתנה לא שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות.
בהקשר לכך זקפה השופטת לזכות האם את השעות הבודדות שחלפו מרגע נתינת המתנה ועד לחזרתה ממנה: "עסקת המתנה נחתמה בימים חמישי ושישי ובוטלה על-ידי התובעת במוצאי שבת. ביומיים אלו שכללו את השבת לא הספיק הבן לשנות מצבו לרעה". זאת, בפרט כשההסכם קבע שנתונה לאם זכות מגורים בדירה עד שארית ימיה ושמקבל המתנה יוכל להשתמש בה רק לאחר מותה.
השופטת הדגישה כי הגם שהמנוחה חתמה על ההסכם מתוך הבנה וגמירות דעת, רק לאחר שחזרה לביתה ושוחחה עם בנה הנוסף הבינה לעומק את משמעות הפעולה שעשתה, העומדת בסתירה למגמתה רבת-השנים לחלק את רכושה באופן שוויוני לילדיה. מכאן, שאף ביטול המתנה נעשה על-ידי המנוחה מתוך גמירות דעת והבנה.
בנסיבות אלה קיבלה השופטת את התביעה וביטלה את המתנה. על מנת שלא להחריף את הסכסוך בין האחים היא החליטה שלא לפסוק הוצאות משפט.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין