האיש ציווה שהנכסים יועברו לאחותו ולאחייניו והכספים בבנק יעברו לחברתו. לפני מותו נמכרו הנכסים ובין היורשים התעוררה מחלוקת מי זכאי לקבל את הכסף. בית המשפט הכריע לטובת האחות והאחיינים
בבית המשפט למשפחה בראשון לציון התקבלה לאחרונה תביעה שהגישו אחותו ואחייניו של אדם שנפטר ב-2019 נגד חברתו. המנוח הותיר צוואה בה ציווה זכויות בשני נכסי נדל״ן לאחותו ואחייניו וכתב כי הכספים בבנק יועברו לחברתו הקרובה. בחודשיים שלפני מותו נמכרו שני הנכסים. האחות והאחיינים דרשו לקבל את הכספים אך החברה התנגדה וטענה שהם מגיעים לה. בית המשפט קבע שיש להגשים את רצון המנוח שהנכסים יישארו במשפחה.
המנוח, בן 59 במותו, נפטר ממחלת הסרטן בינואר 2019 כשהוא רווק ללא ילדים. הוא הותיר אחריו צוואה בכתב יד ממרץ 2019. היו לו שני נכסים בבעלות משותפת שלו ושל אחותו ואחייניו (ילדיו של אחיו הבכור שנפטר). בצוואה הוא הורה להעביר את זכויותיו באחד הנכסים לאחותו, ולחלק את זכויותיו בנכס השני בין האחות והאחיינים. הוא הורה כי הכספים בחשבון הבנק שלו יעברו לחברתו הקרובה אצלה גר בחודשים האחרונים לחייו.
שני הנכסים נמכרו בשבועות הסמוכים למותו של האיש במטרה לגייס כספים נזילים למקרה שיימצא טיפול אלטרנטיבי או נסיוני יקר להבראתו. חלק מהכספים הופקדו בחשבון הבנק שלו וחלקם מוחזקים בנאמנות על ידי עורכת הדין שערכה את העסקאות.
בתביעה, שהועמדה על סכום של 829,034 שקל,סיפרו האחות והאחיינים כי לא ידעו על הצוואה. האחות הבהירה כי לה ולמנוח לא נולדו ילדים משלהם ושניהם ראו באחיינים כשריד האחרון למשפחתם וכיורשיהם.
ימים ספורים לפני מותו של המנוח הנתבעת גילתה לאחות על הצוואה והודיעה לה כי על פיה היא יורשת את התמורה של הנכסים שנמכרו.
לטענת התובעים, אין מקום לייחס למנוח כוונה לשינוי ייעודם של כספי התמורה מהמכר והם היורשים של הכספים.
הנתבעת טענה כי המנוח מכר את חלקו בשני הנכסים עוד בחייו, ביוזמתו ומרצונו, וביום מותו לא היה בבעלותו כל נכס מקרקעין.
לדבריה, לאור יחסיהם הקרובים ובהתאם לצוואה, היא יורשת את כל כספי המנוח בחשבון הבנק שלו, ובכלל זה את כספי תמורת הנכסים שנמכרו. היא הפנתה לחוק הירושה שלפיו נכס שאינו נמצא בבעלות המצווה במועד מותו אינו קיים בעיזבונו.
שינו צורה
השופטת מירה רום פלאי קיבלה את עמדת התובעים. היא הבהירה כי במציאות שנוצרה סמוך למותו של המנוח, זכויות בנכסים שהיו ברשותו הוחלפו בסכומי כסף שלא היו ברשותו קודם לכן. ״הנכסים שהיו ברשותו, שינו צורה, ונכס אחד הוחלף בנכס אחר״, כתבה.
השופטת הזכירה את ״תורת העקיבה״ שלפיה כאשר נכס שנזכר בצוואה הופך לנכס אחר ניתן לראות בנכס המאוחר כ״גלגולו״ של הנכס המוקדם.
זאת ועוד, הנתבעת הודתה כי היוזמה למכור את אחד הנכסים הייתה שלה וניכר כי המנוח לא התכוון שכספי התמורה מהמכירה יועברו לנתבעת. אם זה היה רצונו הוא לא היה טורח להפריד באופן כה ברור בין נכסי הנדל״ן לבין הכספים בבנק בצוואתו.
עוד כתבה השופטת כי נוסח הצוואה מלמד שהמנוח חפץ לצוות את שיעור זכויותיו בנכסים לבני משפחתו הביולוגיים. כמו כן, להתרשמותה, גרסת הנתבעת כי מדובר בכספים ששייכים לה נרקמה בשעה שידעה אודות הצוואה אותה ערך המנוח.
בנסיבות אלה קיבלה השופטת את התביעה הכספית במלואה וחייבה את הנתבעת בהוצאות של 40,000 שקל.
- ב״כ התובעים: עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי
- ב״כ הנתבעת: עו"ד אילן רון
עו״ד אורי דון יחייא
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין