זקיף בכלא שאטה שבעמק חרוד יזכה להטבות כנכה לאחר שבימ"ש קיבל את ערעורו על החלטת קצין התגמולים, וקבע כי הפגיעה אירעה עקב השירות.
המערער משרת בשב"ס מזה כעשרים שנה, ושימש בשנת 2010 בתפקיד זקיף בשער הכניסה לכלא. כשנה לאחר כניסתו לתפקיד החל לסבול מכאבים בצוואר שהקרינו על כתפיו וידיו ונגרמו עקב פגיעה בעמוד השדרה הצווארי. בגין הפגיעה נאלץ הצעיר לעבור בשנת 2011, בהיותו כבן 38, ניתוח בצוואר אשר לא הביא לשיפור במצבו.
בעקבות מצבו הרפואי פנה הצעיר ב-2012 לקצין התגמולים בבקשה להכיר בו כנכה כיוון שלטענתו הפגיעה נגרמה לו עקב השירות בכלא ועקב שירותו הצבאי הקודם בתפקיד טען-קשר בחיל השריון. לטענתו, הן התפקיד הצבאי והן תפקידו בשב"ס חייבו אותו בהנעה מרובה של הצוואר במשך שעות ארוכות מדי יום.
אולם קצין התגמולים דחה את בקשתו בהסתמך על חוו"ד מומחה שלפיה הפגיעה בצוואר נגרמה עקב שינויים ניווניים-גנטיים בעמוד השדרה ואין לה כל קשר לשירות בצבא או בשב"ס. קצין התגמולים טען כי לפי ההלכה הפסוקה כדי להראות קשר סיבתי בין הפגיעה לבין השירות – המבקש היה צריך להוכיח כי התרחש אירוע טראומטי חריג כלשהו שהוביל לפגיעה – וזאת לא נעשה.
על החלטה זו ערער האיש בפני ועדת הערר בבית משפט השלום בחיפה באמצעות עו"ד יפתח קיפרמן. את קצין התגמולים, המשיב לערעור, ייצג עו"ד תום עופר.
להוכחת טענותיו התבסס המערער על חוות דעת נגדית שקבעה כי הפגיעה דווקא כן אירעה עקב תנאי השירות הממושכים, הגם שלא קרה למערער אירוע טראומטי חריג.
בחוות הדעת צוין כי במסגרת תפקידו כזקיף המערער סרק כל יום, במשך שעות, את חלקם התחתון של רכבים הנכנסים לכלא ואת מצלמות האבטחה, ולצורך כך נדרש להנעה מרובה של צווארו, מה שבסופו של דבר גרם לפגיעה.
חוות הדעת שללה את האפשרות כי המדובר בשינויים גנטיים לאור הגיל הצעיר יחסית בו החל המערער לסבול מהכאבים והמגבלות התנועתיות, ויו"ר הוועדה, השופט אורי גולדקורן, אימץ אותה.
נתונים שגויים
השופט סבר כי המערער הצליח להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין הפגיעה בצוואר לבין תנאי השירות שלו כזקיף.
בהתאם לחוות הדעת מטעם המערער נקבע כי שינויים ניווניים בלבד לא היו מובילים לפגיעה בדרגת חומרתה הנוכחית, ולא היו מצריכים את הניתוח שהמערער עבר, בטח לא בגילו הצעיר יחסית.
בנוסף הוא ציין כי אמנם אצל כל אדם מתרחשים שינויים ניווניים עם הזמן, שהיקפם וביטויים משתנה בהתאם לגנטיקה, ואולם אין בכך כדי לשלול תרומה של גורמים נוספים לפגיעה, כפי שקרה במקרה זה.
לעומת זאת, השופט גולדקורן דחה את חוות הדעת שהוגשה מטעם קצין התגמולים בנימוק שהיא התבססה על נתונים עובדתיים שגויים באשר לתפקוד שנדרש מהמערער כזקיף שבפועל היה הרבה יותר עמוס ופיזי ממה שצויין בה.
ועוד, השופט סבר כי נכון לאמץ במקרה זה את "הלכת אוסי" - הלכה משפטית של המחוזי – שיצרה את "חזקת הגרימה", ובהתאם לה קבע, כי גם אם תנאי השירות רק האיצו תהליכים ניווניים קיימים אצל המערער עדיין ניתן לראות בהם כגורמים לפגיעה.
למערער נפסקו הוצאות בגובה עלות חוות דעת המומחה מטעמו וכן שכר טרחת עו"ד בסך 7,000 שקל.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין