הפרודה מיהרה מדי - והפסידה חצי מדירת הירושה של בעלה

הבית עדיין רשום על שם חמותה המנוחה, וטרם הוצא צו ירושה. נימוקים נוספים לדחיית התביעה: לא הוכח שיתוף ספציפי בנכס מכוח שיפוץ ומגורי הילדים בדירה

החיפזון מן השטן - גרסת המציאות: אישה תבעה בבית המשפט למשפחה בראשון לציון לקבל מחצית מדירת הירושה של בעלה, זאת כשהיא עדיין רשומה על-שם אימו המנוחה כשטרם הוצא אחריה צו ירושה. השופטת מיכל ברגר בלום דחתה אותה לאחרונה תוך שהוסיפה, בבחינת למעלה מן הצורך, כי לא הוכחה כוונת שיתוף ספציפי בנוגע לנכס.

הצדדים הכירו בתחילת העשור הקודם ונישאו ב-2018. הם הביאו לעולם שלושה ילדים. לאחר פרידתם הגישה האישה תביעה לבית המשפט, לקבלת מחצית מדירה שלטענתה קיבל בעלה בירושה מאימו המנוחה. לגרסתה המשפחה גרה בנכס למשך כ-8 שנים, עד שב-2020 בעלה סילק אותה ממנו, וכיום היא והילדים מתגוררים בבית אימה.

לדברי האישה, במהלך הנישואין דאגה לכלכלת המשפחה ולעתים אף עבדה בשתי משרות, בעוד בעלה היה מובטל, חי על חשבונה, נעדר מהבית ולא סייע בגידול הילדים. היא סיפרה על שיפוץ שנערך בדירה ב-2018, לטענתה מכספיה, דבר המהווה לשיטתה אינדיקציה לשיתוף קנייני בדירה. עוד טענה שהנתבע הבטיח לה כי תגור בנכס כל חייה, וכי הוא שייך לשניהם בחלקים שווים.

אלא שהבעל הציג גרסה שונה בתכלית: לדבריו ילדיו מעולם לא גרו יחד בדירה, ופרודתו ישנה בה פעם בשבוע לכל היותר. הוא סיפר שמערכת היחסים עימה הייתה רוויית פרידות, על רקע טענות הדדיות לבגידות. בנוסף כפר האיש בטענה שבוצע בנכס שיפוץ משותף. לבסוף הדגיש שהדירה עודנה רשומה על-שם אימו המנוחה, כלומר כלל אין יריבות משפטית בינו לבין התובעת.

הילדים גדלו בבית הסבים

ואכן, השופטת ברגר בלום קיבלה את טענתו האחרונה של הבעל, וקבעה שניתן לדחות את תביעת פרודתו רק על בסיסה. "בנסיבות בהן טרם חולק העיזבון ואף טרם הוצא צו ירושה, אף אם נכונה טענת התובעת לפיה הנתבע הבטיח לה זכויות בנכס - הרי שהבטחה זו נעדרת תוקף משפטי ואינה מקנה לתובעת זכות כלשהי", כתבה.

השופטת התייחס ליתר טענות האישה, בבחינת למעלה מן הצורך, ודחתה אף אותן. בראש ובראשונה הובהר שמדובר בדירת ירושה, אשר ברירת המחדל לגביה על-פי החוק הינה היעדר שיתוף. בהמשך נקבע שהתובעת לא הוכיחה טענותיה ביחס לשיפוץ משותף בנכס, או מגורי הילדים בו כמשפחה, באופן המלמד על שיתוף ספציפי.

כך, ביחס לטענת השיפוץ ציינה השופטת שהתובעת נמנעה להציג מסמכים רלוונטיים להוכחת ביצועו והיקפו, כאשר בנוגע למגורי הקטינים - עלה מדו"ח של עובדת סוציאלית שהגישה בעצמה, כי ילדיה דרו מאז ומתמיד בבית הוריה, כפי גרסת בעלה. "בני הזוג מתגוררים בנפרד, אבי הילדים בשכונת *** והילדים מתגוררים עם אימם בבית הסבים, אותו בית בו גדלו", נכתב בדו"ח.

השופטת סיכמה ש"התובעת לא הצליחה להרים את נטל ההוכחה הנדרש לשיתוף ספציפי. הראיות מטעמה, הן בדבר השימוש בנכס והן בדבר חייהם של הצדדים והתנהלותם, דלות ביותר, ועדותה היחידה אינה מספקת". בנסיבות אלה היא הורתה על דחיית התביעה אולם ללא חיוב האישה בהוצאות - זאת על רקע היות המשפחה מטופלת ברווחה, וייצוג בעלה באמצעות הסיוע המשפטי.

• ב"כ התובעת: עו"ד טל וינגסט
• ב"כ הנתבע: עו"ד קובי ישראל

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.