שופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב, ד"ר גבריאל קלינג, דחה את טענתו של יחיאל רבינוביץ, וביטל את בקשתו לטען ביניים, שיקבע כי תביעותיהם של רון לוינשטיין, מרקו דייהס ושמואל דייהס נגדו, הן תביעות מנוגדות המכחישות זו את זו, ולכן יש לסלקן.
לוינשטיין והמשיבים, התקשרו במאי 1992 בהסכם לניהול מלון ומסעדה ברומניה.
בעקבות עסקה זו הוגשו ע"י המשיבים (לוינשטיין, מרקו ושמואל דייהס) תביעות נגד רבינוביץ.
בתביעה הראשונה, ניתן ב- 25.7.99 פסק דין, שחייב את רבינוביץ לשלם ללוינשטיין כ- 1.1 מליון דולר. שני השותפים הנוספים, פנו לביהמ"ש, בבקשה לקבוע כי חלקו של רבינוביץ במלון, שייך להם. בבקשתו טען רבינוביץ באמצעות עו"ד א. ורדי, כי אם תתקבל בקשת מרקו ושמואל דייהס, הרי שהוא ילקה פעמיים, ולכן יש לסלק את התביעה. לדברי רבינוביץ, פסק הדין הראשון מחייבו לשלם כרבע מכלל מניותיו הנטענות במלון/מסעדה.
השופט קלינג, קבע שאין מדובר בתביעות המכחישות זו את זו, וכי היה ראוי להגיש בקשה זו בתביעה הראשונה של לוינשטיין נגד רבינוביץ.
השופט חייב את רבינוביץ, לשלם למשיבות בגין הוצאות המשפט כ - 20 אלף ש"ח.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.