הטענות לעושק ומרמה נדחו: מכירת רבע דירה תיאכף

גבר עשה טובה לחבר וקנה חלק מהנכס כדי למנוע את מימושו על-ידי הבנק. לימים הוא נאלץ לתבוע את המוכרת שטענה כי ההסכם בטל עקב הטעיה וניצול, אך ביהמ"ש לא האמין לה

בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל לאחרונה תביעת גבר לאכוף הסכם בו רכש מאישה מסוימת רבע דירה במצב גרוע - וזאת רק כדי למנוע את מימושה על-ידי הבנק ופינוי אימה כתוצאה מכך. המוכרת טענה אומנם לעושק והטעיה, אך השופט נפתלי שילה קבע שהיא לא אמינה. הוא שוכנע שהיוזמה לעסקה, הלכה למעשה, הייתה שלה.

הנתבעת ובעלה לשעבר רכשו ב-2005 את הדירה שבמוקד ההליך, ברחוב אחד העם שברמת גן. ארבע שנים לאחר מכן הם מכרו להורי האישה חצי דירה, כך שלנתבעת נותר רבע מהנכס. בהמשך פוצלה הדירה לשתי יחידות דיור - באחת גרו הורי האישה, ובשנייה התגוררו הנתבעת ובעלה לשעבר. לימים התגרשה האישה מבעלה ונישאה מחדש.

בתביעה שהוגשה לבית המשפט בפברואר 2023 סיפר התובע שבשלב מסוים פנה אליו חבר והציע לו לקנות מהנתבעת את חלקה בדירה עקב אי תשלום המשכנתה וסכנת מימוש הדירה על-ידי הבנק, תוך פינוי אימה. החבר הוא עורך דין, בן דוד של בעלה השני של הנתבעת. לאחר התלבטות רבה התובע הסכים לעסקה, אף שהדירה הייתה אז במצב נוראי, עם רטיבות ובעיות חשמל ואינסטלציה קשות.

בהתאם לכך, סיפר התובע, חתם בתחילת 2017 על הסכם מול הנתבעת לרכישת הרבע השייך לה תמורת 300 אלף שקל, כאשר חלק מהסכום שולם לבנק לשם סילוק המשכנתה והיתרה הועברה אליה. אלא שבהמשך התכחשה הנתבעת לעסקה ולכן הוא נאלץ להגיש תביעה לאכיפת ההסכם ורישום 25% מהדירה על-שמו.

עזות מצח

טענת ההגנה המרכזית של המוכרת הייתה שההסכם בטל מחמת עושק, מרמה והטעיה. לשיטתה התובע, עורך הדין ובעלה לשעבר רקחו מזימה מאחורי גבה כדי לנשל אותה מזכויותיה בדירה ולקנות אותן בנזיד עדשים. לדבריה המשכנתה לא נפרעה עד היום, ומכאן הוכחה שההסכם הינו "בבחינת פיקציה שרב הנסתר על הגלוי בו".

אבל השופט שילה דחה את הגנת האישה במלואה. אשר לטענת העושק הוא הדגיש שגם בהנחה כי אכן הייתה במצוקה - עקב העובדה שמונה כונס נכסים למכירת הדירה, והיה חשש אמיתי שאימה תפונה ממנה - הרי שלא הוכח כי התובע ניצל אותה. אדרבה, כתב, מהעדויות שנשמעו עלה שהיוזמה למכירת רבע הדירה הייתה של הנתבעת עצמה ובעלה.

בכל הנוגע לטענת המרמה וההטעיה קבע השופט שאף היא לא הוכחה, ומאותם נימוקים. "הנתבעת ובעלה הם אלו שיזמו את העסקה בדעה צלולה ומתוך אינטרס ברור - שהדירה לא תפונה על-ידי הכונס וכך אימה לא תיאלץ לפנות את ביתה" כתב. הוא הוסיף שהמוכרת הודתה בעדותה כי מסרה את מפתחות היחידה לתובע אחרי חתימת ההסכם, אך למרות זאת "טענה בעזות מצח כי 'עד היום לא הבנתי שמכרתי את הדירה'".

בנסיבות אלה הורה השופט על קבלת התביעה במלואה, אכיפת ההסכם ורישום רבע הדירה על-שם התובע, באמצעות עורך דינו שימונה ככונס נכסים לשם כך. המוכרת חויבה ב-75,000 שקל הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

• ב"כ התובע: עו"ד מיכאל ויצמן
• ב"כ הנתבעת: עו"ד איתי ברדה

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.