ביהמ"ש לעניינים מנהליים קיבל תביעה ייצוגית לפיה דמי השימוש החודשיים והתשלום עבור השאילתות שגובה הרשות הם בגדר אגרה. חיוב באגרה נדרש שייעשה מטעם חוק, ומאחר שחוק כזה לא קיים, נקבע שרשות המסים תשיב למשתמשי המערכת, בהם רואי חשבון ועורכי דין, סך של 39,260,219 שקל.
התובע, רואה חשבון במקצועו ומי ששימש כראש לשכת רואי החשבון בעבר, הגיש ב-2007 בקשה לייצוגית נגד רשות המסים בטענה שהיא גובה תשלומים שלא כדין ממייצגים של נישומים, ביניהם יועצי מס, עורכי דין ורואי חשבון, בעבור התחברות למערכת שע"מ (שירות עיבודים ממוכנים), המאפשרת גישה ישירה לנתוני הנישומים.
זקוקים לייעוץ בענייני מס?
פנו ל - עורך דין מסים
הרשות גבתה בעבור השימוש שלושה סוגי תשלומים: עבור החיבור למערכת, עבור דמי שימוש חודשיים קבועים (בלי קשר למידת השימוש) ועבור השאילתות בהתאם לשימוש בפועל.
התובע ציין כי הרשות, שמעוניינת לחסוך בכוח אדם, גם מעודדת את המייצגים להשתמש במערכת במקום לפנות למשרדיה, באמצעות מגוון הטבות.
אלא שלטענתו, התשלומים הנגבים הם למעשה אגרה שהרשות אינה רשאית לגבות אלא אם החוק מסמיך אותה לעשות זאת. מאחר שאין חוק כזה, עליה להשיב את הסכומים שגבתה בגין החיבור והשימוש במערכת.
בינואר 2001 דחה ביהמ"ש לעניינים מנהליים את הבקשה וקבע שהתשלומים הם בגדר "מחיר" ולא אגרה, ולכן רשות המסים רשאית לגבות אותם.
התובע ערער לביהמ"ש העליון, שביקש להחזיר את התיק לדיון מחודש בביהמ"ש לעניינים מנהליים בתל אביב, מכיוון שהוא נוטה לחשוב שלפחות חלק מהתשלומים שדורשת הרשות מהווים באגרה, כטענת התובע.
הנתבעת טענה שיש לסווג את כל תשלומי השע"מ כמחיר על השירות שניתן למייצגים ומקל על עבודתם, במקום שייפנו לקבל הקהל. היא גם טענה שמדובר בשירות ייחודי שלא ניתן בדרך כלל ע"י השלטון ואין חובה להעניק אותו.
מדובר באגרה
השופטת יהודית שיצר סיווגה את שלל החיובים עבור השירות כאגרה ובכך קיבלה את עמדת התובע. כך, לדעתה, דמי השימוש החודשיים הם קבועים ומחייבים את המייצג גם אם לא השתמש במערכת באותו החודש, ולכן זו בהחלט אגרה מטעם הרשות.
לגבי השאילתות היא קבעה שאמנם התשלום עבורן הוא תמורה ישירה עבור הפקת המידע, אולם קשה להשוות את המחיר שלו למחיר של מוצר אחר בשוק החופשי, כך שהכף נוטה לסיווג תשלום זה כאגרה. כמו כן, ציינה השופטת שהתשלום עבור השאילתות הוא בגדר כפייה, שכן הדרך היחידה בה הנישום יכול לקבל את המידע היא דרך מערכת שע"מ.
לדעת השופטת שיצר, משבחרה הרשות לפעול באמצעות המערכת הממוחשבת, היא רשאית לגלגל את ההוצאות על כתפי הציבור רק בהתאם לחוק. אמנם המערכת יוצרת תועלת למייצגים, הסבירה השופטת, אך אין חולק שהיא גם מביאה תועלת למדינה, אחרת מדוע היא מעניקה תמריצים לשימוש בה.
השופטת גם ציינה שקיימת מערכת דומה בבתי המשפט שעולה לעורכי הדין רק בתשלום חד פעמי על התקנתה, ולא מעבר לו, וכך צריך להיות הדבר גם כאן.
לבסוף סיכמה השופטת שאם לא נגבית אגרה עבור שירות קבלת הקהל, אז הרשות גם לא אמורה לגבות אגרה על שירות מקוון. משכך, פסקה השופטת כי הנתבעת תשיב למייצגים את הסכומים שגבתה שלא כדין, בסך של 39,260,219 שקל.
האופן שבו יושבו הכספים וכן סוגיית הגמול לתובע הייצוגי ושכר טרחת עו"ד ידונו בנפרד בהמשך.
- ב"כ התובע: עו"ד סביר רבין
- ב"כ הנתבעת: עו"ד שגית כחלון, עו"ד אדם טהרני
* עו"ד רו"ח יוסף שקד עוסק בדיני מסים
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין