משנים סדרי ביטוח? "ליברה" מנעה פיצוי - וחטפה ביקורת משופט

בפסק הדין נקבע כי החברה, שבפרסומיה מתהדרת כמהפכנית בעולם הביטוח, ניהלה הגנת סרק. השופט, שחייב אותה בכמאה אלף ש' פיצויים והוצאות: "מקרה מקומם"

"לא מדובר בתביעת רכב": זו הייתה רק אחת משלל טענות ההגנה הלא שגרתיות, בלשון המעטה, שהעלתה "ליברה" בתגובה לתביעת פיצוי בשל תאונת דרכים. בפסק דינו שניתן לאחרונה, הטיח השופט גיא אבנון מבית משפט השלום בנתניה ביקורת חריפה בחברה, המוצגת בפרסומיה כמהפכנית בעולם הביטוח. נקבע שהיא ניהלה הגנת סרק תוך מניעת פיצוי מוצדק, וכי עליה לשלמו בתוספת הוצאות.

ברקע הביקורת הנוקבת, מקרה קלאסי של התנגשות בין שני כלי רכב. "ליברה" ביטחה מנזקי צד שלישי את הנהג הפוגע, שהודה באחריותו לתאונה. הנזק הישיר לרכב התובעת, בתוספת שכ"ט שמאי, הוערך בכ-61 אלף שקל.

על רקע סירוב החברה לשלם עבור הנזקים, הוגשה התביעה לבית המשפט. אלא שקו ההגנה שניהלה "ליברה" היה חריג באופיו, בלשון המעטה. כך למשל, נטען שהתאונה לא קרתה, ולחילופין שהכיסוי הביטוחי לנהג הפוגע אינו תקף בשל מרמה. באחד הדיונים הוסיפה באת-כוחה שכלל "לא מדובר בתביעת רכב במובן הקלאסי".

גם התנהלותה הדיונית של חברת הביטוח לא הייתה שגרתית. הנתבעת ביקשה לדחות דיונים בשל "אי-היערכות לנהל הוכחות" - ובמסגרת זו אפילו לא חקרה את הנהג הפוגע ובנה של התובעת, אשר נהג בפועל ברכבה בזמן התאונה - ואף עתרה לפסול את השופט אבנון, אשר מצדו דחה את בקשתה "בשתי ידיים".

בקשת "ליברה" להפסקה של שעה בדיון כדי לערער לעליון על החלטת הפסלות נדחתה, בנימה צינית וביקורתית. השופט כתב אז ש"ספק רב בעיני האם יומנו העמוס של נשיא בית המשפט העליון יאפשר דיון בערעור פסלות מעכשיו לעכשיו", וכי מכל מקום - עצם שקילת הגשת הערעור אינה מצדיקה עיכוב של ההליך.

"לא בחלה באמצעים"

בפסק דינו מחמישי שעבר, קיבל השופט אבנון את התביעה במלואה, תוך הטחת ביקורת נוקבת וחריפה ב"ליברה", המתהדרת בפרסומיה כ"משנת סדרי ביטוח".

"בשונה מהפרסומות הצבעוניות והמפתות, שנועדו לשכנע את האזרח הקטן לבחור בחברת ביטוח לפני שהתרחש אירוע ביטוחי ("לא מה שציפיתם מחברת ביטוח", "משנים סדרי ביטוח"), בעולם המעשה נתקלים מבוטחים לא אחת במצבים בהם לאחר התרחשות אירוע ביטוחי, עושה חברת הביטוח כל שלאל ידה על מנת להתנער מחובת הפיצוי. למרבה הצער, לפנינו אחד מאותם מקרים מקוממים", כתב השופט.

הוא דחה, בתוך כך, את הגנת "ליברה" במלואה. נקבע שבניגוד גמור לטענתה, מדובר ב"תביעת רכב" כהגדרתה בתקנות, כאשר עדויות הנהג הפוגע ובנה של התובעת - שכאמור כלל לא אותגרו במסגרת חקירה מטעם החברה - כמו גם חוות הדעת השמאית ביחס לנזקים, שאף היא לא נסתרה, מתקבלות כהווייתן.

גם טענת "ליברה" שהכיסוי הביטוחי אינו תקף בשל מרמה, או שהתאונה כלל לא התרחשה, נדחו על-ידי השופט. הוא סיכם ש"מהמסקנות עולה כי ליברה ניהלה הגנת סרק" ובכך בכך פגעה הן בתובעת והן בנהג הפוגע, ש"רכש במיטב כספו ביטוח שנועד להגן עליו - אך מצא עצמו מחוסר הגנה מפני התביעה, ונאלץ להתגונן דווקא מפני חברת הביטוח, שהתחייבה לבוא בנעליו במקרה של אירוע ביטוחי".

"אם לא די בכך", הוסיף השופט לסיום, "התנהלותה של ליברה במהלך המשפט מלמדת כי לא בחלה באמצעים כדי לדחות את הקץ". החלטתו הייתה לחייבה בפיצוי התובעת בנזקי הרכוש, בתוספת 20 אלף שקל הוצאות ושכ"ט עו"ד. כמו כן חויבה החברה לשלם ללקוחה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 15 אלף שקל.

• ב"כ התובעת: עו"ד אורי בכר
• ב"כ הנתבע: עו"ד אייל חריף
• ב"כ הנתבעת: עו"ד דורין מנולוביץ

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.