אם ביקשה להצהיר על מי שעימו בגדה בבעלה לשעבר כאבי הילדה שלהם בת ה-7. שני הגברים וגורמי המקצוע התנגדו. ומה הייתה עמדת השופטת?
בפסק דין שפורסם לאחרונה דחה בית המשפט למשפחה בקריות בקשת אישה להצהיר כי גבר שעימו בגדה בבעלה הוא אבי בתה, תוך שלילת האבהות של בעלה לשעבר. בשל חשש לממזרות הקטינה באם תתקבל הבקשה, ותסקיר שלפיו טובתה להישאר בתו של הגרוש - קבעה השופטת גילה ספרא-ברנע שאין מקום לעריכת בדיקת אבהות, ואף לא לניהול הוכחות בנושא.
לפני כעשור נישאה התובעת לבעלה לשעבר. תוך כדי הנישואים נולדה הקטינה שבמוקד הדיון, ומי שרשום במשרד הפנים כאביה הוא הבעל. כשהילדה הייתה כבת 4, עזבה האישה עימה את הבית, ובהמשך בני הזוג התגרשו. לאחר הפרידה הגישה האם את תביעתה לבית המשפט, באמצעות עו"ד אירית רייכמן.
היא טענה שהאב האמיתי של בתה אינו הגרוש שלה, אלא גבר אחר עימו ניהלה רומן במקביל לנישואיה. לדבריה היא מגדלת לבד את הילדה מאז שנולדה, כאשר הגרוש זר מבחינתה ואף התנהג כלפיה באלימות. בקשתה הייתה לשלול ממנו את האבהות ולהצהיר על המאהב כאבי הקטינה.
אלא שגם הגרוש, שיוצג על-ידי עו"ד אילנה מור יוסף, וגם המאהב, אותו ייצג עו"ד עדיאל ברוך, התנגדו בתוקף לבקשה. לעמדתם הצטרפו גורמי המקצוע, ובכללם בא-כוח היועמ"ש ובית הדין הרבני הגדול, שהזהירו כי עריכת בדיקת רקמות עלולה לפגוע במעמד הקטינה לפי דין תורה, וביכולתה להתחתן בעתיד.
האמת אינה חזות הכול
תחילה קבעה השופטת ספרא-ברנע שאין מקום לעריכת בדיקת אבהות, נוכח עמדותיהם הברורות של נציג המדינה ובית הדין. בשלב זה עלתה השאלה האם נכון יהיה לברר מיהו אבי הילדה בדרך אלטרנטיבית, באמצעות ניהול הליך הוכחות ללא בדיקת רקמות, אך השופטת השיבה על כך בשלילה.
"הקטינה יהודיה המתגוררת בארץ, ואין ספק כי קיים סיכון בכך שביצוע הבדיקה יצביע עליה כ'ממזרה', והדבר עשוי להסב לה נזק עתידי רב, אולם נזק זה אינו היחיד ששקלתי. התרשמתי כי גם בחינת היבטים אחרים של טובת הקטינה מביאים למסקנה כי אין לאפשר במקרה זה הבאת ראיות שיביאו לכך כי תישלל אבהותו של הנתבע 2 (=הגרוש)", כתבה השופטת.
בפסק הדין פורטו שיקולים רבים המצדיקים, לדברי השופטת, לדחות את התביעה לאלתר מבלי לברר את העובדות. בין היתר צוין שהגרוש רואה את הילדה כבתו והיא מצדה רואה בו כאביה. היא גם נושאת את שם משפחתו (יחד עם שם משפחת האם) והתגוררה עימו תחת קורת גג אחת במשך יותר משלוש שנים.
מן העבר השני, הדגישה השופטת, הנתבע הנוסף לא מכיר בילדה ואף הבהיר כי אין בכוונתו לפגוש אותה או לקיים קשר כלשהו עימה גם אם יוכר כאביה. "על כן", כתבה, "בירור התביעה כבקשת התובעת עשוי להותיר את הקטינה ללא כל דמות אב אוהב המעוניין להיות חלק מחייה".
לקראת סיום ציינה השופטת כי חרף החשיבות שבהגעה לחקר האמת, השיקול הזה נסוג מפני הנימוקים כבדי המשקל שהובאו. התביעה נדחתה במלואה תוך חיוב האם ב-20,000 שקל הוצאות ושכ"ט עו"ד לטובת שני הנתבעים.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.