המעסיקות לא דאגו לחדש את אשרת הכניסה של העובד הפלסטיני ובכך למעשה פיטרו אותו. במסגרת התביעה שניהל נגדן נחשפה הפגיעה בזכויותיו. הן חויבו לשלם לו כ-67 אלף שקלים.
פיצויים והוצאות של כ-67 אלף שקלים נפסקו לאחרונה לפלסטיני שעבד כמטפל בבתי האבות "נאות השרון" ו"בית השמש מגדיאל" באמצעות חברת הקבלן "מילניום שירותים וחקלאות". סגנית נשיאת בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב אריאלה גילצר-כץ קבעה כי שלוש המעסיקות פיטרו את העובד כשלא דאגו לחדש את אשרת העבודה שלו, ופגעו בזכויותיו כשלא שילמו לו עבור שעות נוספות, דמי הבראה ודמי חגים, לא מסרו לו הודעה על תנאי ההעסקה וקיזזו משכרו כספים שלא כדין.
התובע החל לעבוד ב-2014 ב"נאות השרון" וסיים את עבודתו שם כעבור חודש ושבוע. ב-2015 הוא הוצב בבית האבות לתשושי הנפש במגדיאל ועבד שם כשנתיים.
בתביעה שהגיש ב-2017 באמצעות עו"ד ערן כהן ממשרד מסדה, כהן ושות', הוא טען כי באפריל אותה שנה ניסה להיכנס לישראל כדי להגיע לעבודה ונעצר במחסום אייל משום שרישיון העבודה שלו לא חודש. הוא טען כי מאחר שהנתבעות לא עשו כל מאמץ לחדש את ההיתר הן למעשה פיטרו אותו ולכן הוא זכאי להשלמת פיצויי פיטורים.
טענה מרכזית נוספת הייתה כי עבד 13 שעות ביום הנתבעות אבל לא שילמו לו גמול מלא עבור השעות הנוספות, וכי לא קיבל תשלום על דמי חופשה, דמי הבראה ודמי חגים. בנוסף, קוזזו משכרו מדי חודש 250 שקלים עבור הטיפול ברישיונות שלא כדין ולא נמסרה לו הודעה על תנאי ההעסקה.
הנתבעות, שיוצגו ביחד על-ידי עו"ד גדי גליצקי, טענו מנגד כי התובע קיבל את שכרו וזכויותיו כדין, ושולם לו הגמול המלא עבור השעות הנוספות שעבד בהן. כמו כן נטען כי לתובע הופרשו פיצויי פיטורים וכי אין לנתבעות שום קשר לכך שהרישיון שלו לא חודש למרות מאמצי הקבלן.
התנהלות לא חוקית
סגנית הנשיאה אריאלה גילצר-כץ ציינה בתחילת דבריה כי נראה שההתנהלות של הנתבעות בכל הנוגע להעסקת התובע לא הייתה חוקית שכן חלק מאישורי העבודה שלו הוצאו בענף החקלאות, וחלק משכרו שולם על ידי בית אבות אחד בזמן שעבד אצל האחר אף שאין כל קשר ביניהם.
לגופו של עניין השופטת חייבה את הנתבעות בתשלום עבור שעות נוספות, תוך שמתחה ביקורת על כך שלא הציגו דו"חות נוכחות ולא נתנו כל הסבר לכך שלא שולם לתובע שכר עבור שעות כוננות.
עם זאת השופטת הוסיפה כי היקף השעות המלא נותר עמום כיוון שלא ידוע כמה ימי עבודה עבד התובע בשבוע וכמה כוננויות ביצע בחודש. לפיכך השופטת החליטה לפסוק לו על דרך האומדן פיצוי עבור 3 שעות נוספות ביום לפי 18 ימים בחודש, בקיזוז של חצי שעת הפסקה והגמול החלקי שקיבל.
בנוסף קיבלה השופטת את טענת התובע כי פוטר שכן הנתבעות לא עשו כל מאמץ לחדש את היתר העבודה שלו, ולפיכך הוא זכאי להשלמת פיצויי פיטורים. גם טענותיו לגבי דמי ההבראה ודמי החגים התקבלו אם כי תביעתו לדמי חופשה נדחתה. כמו כן נקבע כי נציג חברת הקבלן הודה, גם אם "בחצי פה", בקיזוז הלא חוקי מהשכר.
בסיכומו של עניין נפסקו לתובע פיצויים בסכום כולל של כ-60,600 שקלים בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של 6,500 שקל.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין