המטפלת ניצלה את תלותו של הקשיש הבודד והחולה, כפי שעשתה בעבר עם מטופלים אחרים. ביהמ"ש קבע כי הצוואה התקפה היא זו שערך לפני מותו ובה ציווה את רכושו לבנו.
צוואה והסכם שערך ניצול שואה ובמסגרתם העניק למטפלת שלו את דירתו והוריש לה את כל רכושו בוטלו לאחרונה בפסק דין שקבע כי מדובר במנצלת קשישים סדרתית. סגנית נשיא בית המשפט למשפחה בחיפה השופטת שלי אייזנברג קבעה כי המטפלת ניצלה את התלות שפיתח בה הקשיש הבודד כדי לגזול את רכושו, וכי רצונו האמיתי מתבטא בצוואה שערך שישה ימים לפני מותו, ובה ציווה את הרכוש לבנו.
הקשיש היה חולה סרטן ואפילפסיה והלך לעולמו לפני כ-5 שנים. יחסיו עם בנו הבכור היו טובים אך הוא מיעט לבקר אותו ואילו עם בתו היה לו קשר מרוחק.
ב-2003 הוא ערך את צוואתו הראשונה ובה ציווה את רכושו לבנו. 11 שנים לאחר מכן הוא ביצע שתי פעולות חשודות: האחת, הסכם מתנה שבו העביר את דירתו היחידה למטפלת שלו. השניה, צוואה שמורישה לה את כל רכושו.
לאחר מותו התגלה כי שישה ימים קודם לכן הוא ניצל את היעדרותה של המטפלת כדי לבקש משכנו לכתוב עבורו צוואה חדשה. בצוואתו האחרונה, שלה היו עדים השכן ובנו, ציין הקשיש כי המטפלת ניצלה את מצבו הבריאותי והנפשי, והוא מעוניין להוריש את רכושו לבן שלו.
בעקבות זאת נדרש בית המשפט להכריע איזו מן הצוואות תקפה והבן אף תבע לבטל את הסכם המתנה התמוה.
הבן טען כי אביו היה נתון תחת השפעה כוחנית ושתלטנית של המטפלת, ולא יכול היה להתנגד לדרישותיה. הוא ציין כי האישה כבר נעצרה בעבר בעקבות גניבת כספים מקשישים, ואף הביא לעדות בני משפחה של קשישים שניצלה.
הבן ציין כי מערכת היחסים בינו לבין אביו הייתה טובה ואף שלא יכול היה לבקר אותו בתדירות גבוהה לא הייתה כל סיבה הגיונית להורשת הרכוש למטפלת.
המטפלת טענה לעומת זאת כי עזרה למנוח ככל יכולתה ואף יותר משהייתה צריכה, ומעולם לא הפעילה עליו לחצים. לטענתה, היא נהגה כלפיו בחום ובאדיבות, והוא רצה להכיר לה תודה על שהייתה לצדו כשילדיו זנחו אותו.
המטפלת הכחישה כי גנבה או ניצלה קשישים אחרים ולגופו של עניין טענה כי הצוואה לטובתה נערכה מרצונו החופשי של המנוח, ודווקא צוואתו האחרונה היא נוכלות מצד בנו.
דפוס פעולה
"שוכנעתי כי בנסיבות דנן, הצורך של המנוח בדאגה ובטיפול מסור, גבר על בחירתו החופשית", כתבה סגנית הנשיא אייזנברג בפסק דין שביטל את הסכם המתנה ואת הצוואה לטובת המטפלת, והורה על קיום צוואתו האחרונה של המנוח - לטובת בנו.
השופטת ציינה כי המסמכים נוסחו כשהמנוח היה תחת השפעה בלתי הוגנת שמקורה בתלותו באדם היחיד שטיפל בו יום יום בתקופה קשה. השופטת הוסיפה כי "הרוח החיה" מאחורי עריכת המסמכים הייתה המטפלת, שיזמה את הפגישות עם עורכי הדין ואף שילמה להם.
כמו כן, העדויות מצד בני משפחה של קשישים שעבדה אצלם הותירו את הרושם שהיה זה דפוס פעולה חוזר של ניצול חולשות המטופלים.
לבסוף השופטת שוכנעה כי דווקא הצוואה האחרונה והספונטנית שערך המנוח היא זו שמביעה את רצונו האמיתי, והמטפלת חויבה בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של 30 אלף שקל.
- ב"כ התובע (הבן): עו"ד פיני ממן
- ב"כ הנתבעת (המטפלת): נידאל מילאוי, עורך דין צוואות וירושות
עו"ד אילן אלטר טל
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין