החדרנית עבדה כארבע שנים במלון "לאונרדו" ברמת גן באמצעות שתי חברות כוח אדם. ב-2013 הודיע לה סמנכ"ל המלון כי הוא "לא רוצה לראות אותה יותר". תביעה שהגישה נגד המלון ואחת מחברות כוח האדם התקבלה.
ב-2009 התובעת החלה לעבוד כחדרנית במלון "לאונרדו סיטי טאואר" ברמת גן, השייך לרשת מלונות פתאל. בתחילה הועסקה דרך חברת כוח האדם "ח.ב.ר" וב-2010 עברה להיות מועסקת דרך חברת "אל שי סופר קלין".
לייעוץ בתחום:
עורך דין עבודה
בכתב התביעה, שהוגש נגד רשת פתאל וחברת "אל שי", היא סיפרה כי בתחילת אוגוסט 2013 ביקשה מהממונה עליה בחברת "אל שי" לצאת לחופשה דחופה כדי לבקר את גיסתה החולה בחו"ל.
היא שבה לעבודה לקראת סוף החודש ועבדה יום אחד. למחרת נמסר לה כי סמנכ"ל המלון מסרב להמשיך להעסיק אותה. היא ציינה כי פוטרה ללא הודעה מוקדמת ומבלי ששולמו לה פיצויי פיטורים.
התובעת הוסיפה כי מכיוון שהועסקה במלון מעל 9 חודשים, הוא היה מחויב לקלוט אותה כעובדת שלו, אך היא המשיכה להיות מועסקת דרך חברת כוח אדם בתנאים נחותים.
עוד נטען כי הנתבעות לא סיפקו לה תלושי שכר מפורטים.
הנתבעות טענו מנגד כי בין התובעת לבין המלון "אין יריבות", שכן מי שהעסיקה אותה הייתה חברת "אל שי" שסיפקה למלון שירותי ניקיון במיקור חוץ (כקבלן שירותים).
הן הוסיפו כי התובעת לא "ביקשה" חופשה אלא הודיעה להן שתיעדר. כששבה, "אל שי" הציעה לה לעבור לעבוד במלון אחר באותם תנאי שכר אולם היא סירבה. בנסיבות אלה, לשיטתן, לא חלה עליהן חובה לשלם לה פיצויי פיטורים.
התובעת השיבה כי הצעת העבודה של "אל שי" לא הייתה קונקרטית ונעשתה רק בחודש אוקטובר, לאחר שכבר מצאה עבודה אחרת.
"חדר שינה נקי ומסודר "
השופטת עידית איצקוביץ מבית הדין לעבודה בתל אביב כתבה כי על מנת לקבוע האם חלה על המלון חובה לקלוט את התובעת יש להכריע האם העבודה אותה ביצעה, שירותי ניקיון, הייתה "חלק מליבת עיסוקו של המלון".
השופטת ציינה כי "המוצר" שבית המלון מספק הוא "חדר שינה נקי ומסודר". מכאן עולה כי סידור החדרים וניקיונם הם "חלק אינהרנטי לליבת ההתמחות של בית המלון ולמוצר שהוא מספק לאורחיו". לכן, לדבריה, לא נכון לראות בעבודה זו "פונקציה חיצונית" שלגיטימי להעבירה לגורם חוץ.
כמו כן, הוכח ש"אל שי" סיפקה למלון רק את העובדים ורכישת חומרי הניקוי הייתה באחריות המלון. בנסיבות אלה השופטת קבעה כי הנתבעות היו "מעסיקות במשותף".
השופטת קיבלה את טענת התובעת כי התלושים שסופקו לה היו פגומים ופסקה לה פיצוי של 1,250 שקל לכל תלוש בהתאם לחוק הגנת השכר.
השופטת הוסיפה כי עצם הפסקת עבודת התובעת ביוזמת סמנכ"ל הרשת היה אקט של פיטורים והיא זכאית לפיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת. לתובעת נפסק בנוסף פיצוי על כך שלא נערך לה שימוע.
עוד נקבע כי יש להחיל על התובעת את צו ההרחבה בענף המלונאות, ולכן היא זכאית לקרן השתלמות. כמו כן נפסקו לטובתה פדיון ימי חופשה, דמי חגים ודמי הבראה.
בסך הכל חויבו הנתבעות לפצות את התובעת ב-61,707 שקל בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של 7,500 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד אלי לזר
- ב"כ הנתבעות: עו"ד פבל מורוז
* עורכת דין ורד שדות עוסקת בדיני עבודה
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין