אחרי 6 שנים של הליכים מיותרים ערעורו של החייל נגד קצין התגמולים התקבל. ועדת הערר מתחה ביקורת חריפה על הצבא שלא התייחס ברצינות לתלונותיו: "התנהלות מקוממת"
פסק דין מטלטל שניתן לאחרונה בוועדת הערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) בבת ים הורה למשרד הביטחון להכיר בלוחם שייטת לשעבר כנכה צה"ל עקב בעיות זיכרון וקוגניציה מהן הוא סובל לאחר טיפול תקיף בגידול סרטני נדיר בעצמות. יו"ר הוועדה השופט שי מזרחי קבע כי הצבא אחראי לעיכוב רשלני באבחון המחלה, מה שגרם לגידול להתפשט והצריך הקרנות בהיקף נרחב. "ההתנהלות האיטית וגרירת הרגליים מצד רשויות הצבא מקוממת וסותרת כל הגיון בריא".
המערער התגייס ב-2011 כלוחם בשייטת 13 ותוך זמן קצר החל להתלונן על כאבי ראש ונפיחות בעין שמאל שהלכו והחמירו אבל לא זכה להתייחסות רצינית וחויב להמשיך בפעילות האינטנסיבית של היחידה. רק מספר חודשים לאחר מכן הוא הופנה לביופסיה שבעקבותיה אובחן אצלו גידול מסוג יואינג סרקומה.
לאחר הגילוי הוא עבר טיפולי כימותרפיה אבל הם לא עזרו והגידול המשיך להתפשט. בעקבות זאת הוא נאלץ לעבור הקרנות ולאחר מכן ניתוח להוצאת הגידול והשתלת מח עצם. היום המחלה נסוגה אך הוא סובל מפגיעות קוגניטיביות ובעיות זיכרון.
לפני 7 שנים לא הסכים קצין התגמולים באגף השיקום של משרד הביטחון להכיר בו כנכה צה"ל בשל עיכוב באבחון המחלה ולפיכך הוא הגיש ערעור לוועדה באמצעות עו"ד תמר סיון ממשרד צדקוני-סיון.
בערעור נטען כי ההתעלמות מתלונותיו והבחירה שלא לבצע בדיקות הכרחיות באופן מיידי גרמו לאיחור משמעותי באבחון המחלה. כתוצאה מכך, הגידול התרחב והמערער נאלץ לעבור טיפולים קשים שהותירו אותו עם תופעות לוואי ונזקים שיכולים היו להימנע.
קצין התגמולים שיוצג על-ידי עו"ד אריאל אררט אמנם הודה בשלב מסוים באיחור הרשלני אבל טען שלא נגרם למערער כל נזק כיוון שכך או כך היה נדרש לטיפולים קשים.
מחייב הסקת מסקנות
כל אחד מהצדדים תמך את טענותיו בחוות דעת מקצועיות ואף מונו שני מומחים מטעם הוועדה. אלה ציינו כי נראה להם שלאיחור לא הייתה משמעות מבחינה טיפולית והמערער היה עובר הקרנות ממילא. עם זאת, הם הודו שאין להם ידע מקצועי בתחום הקרינה ועמדתם לא מבוססת על ניסיון.
השופט שי מזרחי העדיף לפיכך את עמדת המומחה מטעם המערער שעוסק ברדיותרפיה, אשר שכנע אותו כי אלמלא האיחור הרשלני באבחון המחלה אפשר היה לפחות להפחית את היקף ההקרנות.
השופט הוסיף כי גם בהנחה שהתעורר כאן ספק כלשהו הוא צריך לפעול לטובת המערער.
"המערער עבר מסכת ייסורים קשה", כתב. "מחלתו אמנם לא נגרמה משירותו הצבאי אך דומה כי השתלשלות העניינים העובדתית זועקת ומדברת בעד עצמה – ההתנהלות האיטית וגרירת הרגליים מצד רשויות הצבא לספק למערער מענה רפואי הולם בזמן אמת תוך המשך שילובו בפעילות אינטנסיבית בצבא חרף תלונותיו וקשייו – מקוממת וסותרת כל הגיון בריא".
מעבר לכך מתח השופט ביקורת חריפה על קצין התגמולים שניסה להקשות על המערער וגרר את ההליכים יותר מ-6 שנים כאילו חיכה שיתייאש. ביקורת נוספת הופנתה כלפי הצבא שלא העניק למערער טיפול רפואי הולם. השופט הבהיר שהמקרה מחייב הסקת מסקנות וגיבוש נהלים ברורים לטיפול בחיילים שזקוקים להתייחסות רפואית מיידית, והורה על העברת עותק מפסק הדין לרמטכ"ל.
התוצאה היא שהערעור התקבל ונקבע כי הבעיות מהן סובל המערער קשורות לשירות הצבאי. קצין התגמולים חויב ב-35,000 שקלים הוצאות.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין