אחרי 20 שנה: בת 95 ביקשה לבטל מינוי בן ממשיך במושב - פסקדין

הקשישה טענה שלא הבינה על מה חתמה, ושהיא מעוניינת לחלק את נחלתה בין ארבעת ילדיה. השופט שוכנע שהיא נגררה להליך שלא ברצונה

בית המשפט למשפחה בקריית שמונה דחה לאחרונה תביעת קשישה לביטול מינוי אחד מארבעת ילדיה כ"בן ממשיך" במשק שלה. היא טענה שלא הבינה את משמעות מסמכי המינוי ושהבן התנהג כלפי באופן מחפיר לאורך השנים, כך שהשילוב בין השניים מצדיק להיעתר לדרישתה. אלא שהשופט רן ארנון שוכנע: בן אחר הטוען לכתר הוא המניע האמיתי להגשת התביעה.

התובעת (95) היא אם לארבעה, שניים מהם סובלים מנכות קשה. ב-2004 חתמו היא ובעלה המנוח על הצהרה לפיה בנם-הנתבע יהיה הבן הממשיך בנחלתם. סמוך לאחר מכן אישרו אגודת המושב, הסוכנות היהודית ורשות מקרקעי ישראל את דבר המינוי. ב-2008 נפטר אבי המשפחה. אין מחלוקת שמאז המינוי, מערכת היחסים בין הקשישה לבנה-הנתבע התערערה.

בתביעה שהגישה לבית המשפט במאי 2023 – כמעט עשרים שנה לאחר המינוי – עתרה הקשישה לבטלו על סמך שתי עילות מרכזיות: האחת, החתמתה על מסמכי המינוי תוך הטעיה, מרמה ומצג שווא. לגרסתה היא אינה יודעת קרוא וכתוב, ולא ידעה שבחתימתה מינתה את הנתבע כבן ממשיך; הטענה השנייה - התנהגות מחפירה. לטענתה מאז מונה כבן ממשיך, הנתבע מתייחס אליה בזלזול, אינו דואג לצרכיה ומהווה עול כלכלי עליה בדמות מגוריו במשק על חשבונה.

לדברי התובעת, בינה לבין הנתבע קיים נתק של למעלה מעשור. היא הביעה רצון, במסגרת ההליך, לחלק את זכויותיה במשק בין ארבעת ילדיה.

מנגד טען הבן הממשיך שמדובר בעסקת מתנה שהושלמה, ומשכך אמו אינה יכולה לחזור בה ממנה. הנתבע הכחיש, בתוך כך, את הטענות להתנהגות מחפירה: לדבריו נהג באמו תמיד בכבוד, סייע לה בתיקונים, אחזקת הבית ועוד, כאשר מי שגרם לפגיעה ביחסים הוא אחיו – שלחץ עליה לבטל את המינוי כדי להתמנות תחתיו, והוא זה העומד מאחורי התביעה.  

"מרגישה בושה להגיע לבית משפט"

ואכן, השופט ארנון שוכנע שהאח הטוען לכתר הוא המניע האמתי להגשת התביעה, כאשר אמו הקשישה נגררה בעל כורחה לבית המשפט, שלא ברצונה. "בגיל הזה צריך לסחוב אותי לבית המשפט?" תהתה האם במהלך עדותה, באופן המלמד באופן נחרץ כי "נסחבה" להליך המשפטי.

"המסקנה המתבקשת היא כי לא התובעת היא זו שיזמה פניה לבית המשפט ולא התובעת היא זו שביקשה לנהל את ההליך. התובעת חזרה על כך שוב ושוב כי היא לא רצתה להגיע לבית המשפט ובגילה זה בושה בשבילה", כתב השופט. אחרי כל זאת, הוא דחה את טענות האם לגופן.

אשר לטענה בדבר אי-הבנת מסמכי המינוי, מצא השופט שבניגוד לטענתה – היא יודעת קרוא וכתוב, והלכה למעשה הבינה על מה חתמה. "ברור לחלוטין כי התובעת לא רק שידעה על מינוי הנתבע כבן ממשיך - אלא ברור לחלוטין כי היא הבינה מצוין את משמעות המינוי ואת העובדה כי הדבר יצר קרע במשפחה", כתב. 

בכל הנוגע לטענת ההתנהגות המחפירה, ראשית מצא השופט שבפועל מדובר בנתק של שנתיים-שלוש לכל היותר, ולא למעלה מעשור כפי שנטען בתביעה. מכל מקום, קבע, הנתק ביחסים כשלעצמו אינו מהווה בהכרח עילה לביטול המינוי, שכן עלה ממסכת הראיות שהוא נגרם בשל מעורבות האח הנוסף – אשר ביקש לנכס את הנחלה לעצמו – ולאו דווקא באשמת הנתבע.

בנסיבות אלה הורה השופט על דחיית התביעה ללא חיוב האם בהוצאות, על רקע העובדה שנגררה להליך שלא ברצונה.

• ב"כ התובעת: עו"ד יריב ואקנין
• ב"כ הנתבע: עו"ד רחל דיין
• ב"כ רשות מקרקעי ישראל: עו"ד אמיר שאשא
• ב"כ הסוכנות היהודית: עו"ד מנחם גדרון

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.