לאחרונה החליט בית המשפט העליון לעשות "סדר" בכל הקשור לדרכי התקיפה של שומת הארנונה. עד מתי אפשר להגיש השגה? למי מגישים ערר ומתי? ומה לגבי ערעורים? עו"ד אייל אקשטיין מסייע לכם לתקוף את חשבון הארנונה.
הכרת הפרוצדורה לתקיפת שומת ארנונה היא קריטית, שכן יום אחד של איחור עלול לסתום את הגולל על היכולת להפחית שומה מופרזת או לבטל שומה לא חוקית. שלושה פסקי דין, שניתנו לאחרונה מפיו של בית המשפט העליון, בסמיכות זמנים קצרה יש לציין, שופכים אור על הסוגיה שעלולה, לא פעם, להכריע את גורלו של ההליך המשפטי.
לעניות דעתי, פסקי הדין הללו ניתנו בהחלטה מחושבת של ביהמ"ש העליון "לסתום את החורים בגבינה השוויצרית" המתקבלים מריבוי החוקים והתקנות העוסקים בהליך הדיוני הקשור בחיובי הארנונה. בפסיקותיו הנחה בית המשפט את הנישומים ואת עורכי הדין כיצד להתמצא ולייעל את ההליכים בענייני "ארנונה כללית". על המשמעות המעשית של פסקי הדין הללו נלמד להלן:
בתחילת יוני השנה ניתן פסק דינה של השופטת דפנה ברק-ארז העוסק בטענה שמנהל הארנונה של עיריית אשדוד לא השיב להשגת הנישומה – חברה הממוקמת בעיר - בתוך סד הזמנים הקבוע בחוק (60 ימים). בפסק הדין מציינת השופטת ברק-ארז שנושא זה כבר עלה לא פעם לדיון בפני בתי המשפט המחוזיים ואף בעליון, אך מעולם לא ניתן פס"ד "מכונן" בסוגיה.
לא ניתנה תשובה בזמן? ההשגה מתקבלת אוטומטית
בפסק הדין נקבע במפורש: פרק הזמן שבו נדרש מנהל הארנונה להשיב להשגה הינו 60 ימים והוא ניתן להארכה ב-30 ימים נוספים לפי החלטה של ועדת ערר. מנהל הארנונה עצמו אינו מוסמך להחליט על דעת עצמו על הארכת המועד.
כאשר מנהל הארנונה חורג מסד הזמנים, דין ההשגה להתקבל ללא שיקול דעת נוסף. עקרון זה חל גם על השגות "סרק" או השגות לא מבוססות או לא מנומקות, למעט השגות שהוגשו על מנת להכשיל את מנהל הארנונה בזדון או בחוסר תום לב מובהק.
מניין הימים למתן התשובה אינו נספר החל מהיום שבו מגיעה ההשגה לידי מנהל הארנונה, אלא מהיום שבו ההשגה התקבלה בכתובת משרדו.
איחרתם את המועד? לא סוף פסוק
פסק הדין שניתן כחודש לאחר מכן, גם הוא מפי השופטת ברק-ארז, קבע כי מנהל הארנונה וועדת הערר מוסמכים להאריך את המועדים להגשת ההשגה או הערר (בהתאמה, אם כי ועדת הערר מוסמכת גם היא להאריך מועד להגשת השגה למנהל הארנונה).
משמעות פסק הדין היא, כי איחור בהגשת השגה או ערר אינו סוף פסוק. הנישום רשאי לבקש הן ממנהל הארנונה והן מוועדת הערר להאריך את המועד. שני הגופים מוסמכים להיענות לבקשתו.
חשוב לציין, כי ביהמ"ש לא העניק "קלף פתוח" לאיחורים בהגשת ההשגות והעררים. שיקול הדעת לעניין זה נתון לשיקול דעתם של המנהל או הוועדה, ויינתן אך במקרים חריגים.
ובכל זאת, פסק הדין מותיר תקווה לנישומים שאיחרו את המועדים מטעמים טובים ומוצדקים או בנסיבות חריגות.
לא ידעתם? לא שמעתם?
בפסק הדין השלישי והאחרון, גם הוא מיולי, קבעה השופטת ברק-ארז (כן, כן, גם הפעם) כי ככלל, המועד להגשת ערעור על החלטת ועדת ערר הוא 45 יום מהמועד בו הומצאה ההחלטה. יחד עם זאת, בפסק הדין נקבע כי בנסיבות בהן יש חשש לחוסר תום לב של המערער, יש להעדיף את "כלל הידיעה" על פני "כלל ההמצאה".
כלומר: מרוץ הזמנים מתחיל מהרגע שהנישום ידע על ההחלטה של ועדת הערר, גם אם זו לא הומצאה לו כדין. לדוגמא: נישום שההחלטה לא הגיע אליו מכיוון שנשלחה בטעות לכתובת ישנה שלו. למרות זאת, במקרה שהנישום ידע על ההחלטה (למשל קיבל אותה במייל מחבר שראה אותה), מרוץ הזמנים יחל מרגע הידיעה, והנישום לא יוכל להסתתר מאחורי טענה שההחלטה לא הומצאה לו.
עוד נפסק שהסכמה בין הצדדים על הארכת זמן בהגשת ערעור מנהלי אינה מספקת, שכן רק בית המשפט מוסמך להחליט על כך, ואף זאת בכפוף לקיומם של "טעמים מיוחדים".
* עו"ד אייל אקשטיין ממשרד צבי בן-אליעזר ושות' עו"ד עוסק במיסוי עירוני
**המידע המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין