חברה שמספקת שירותים בתחום היתרי בניה התקשרה עם חברה ממשלתית בהסכם שלפיו היא תפעל להפחתת דמי השימוש שרמ"י דרשה ממנה. לאחר השגת ההפחתה החברה הממשלתית סירבה לשלם בטענה שהוטעתה
השופטת עירית קויפמן קיבלה תביעה שהגישה חברת "ורד פרוייקטים" נגד "החברה לשירותי איכות הסביבה", חברה ממשלתית שעוסקת בנטרול ומחזור פסולת. בהתאם להסכם ביניהן, ורד פרויקטים פעלה להפחתת דמי השימוש שדרשה רמ"י מהחברה הממשלתית והשיגה חיסכון של כ-5 מיליון שקלים. למרות זאת, הנתבעת סירבה לשלם לתובעת את התמורה המוסכמת בטענה שהטעתה אותה לגבי היקף העבודה הנדרש. השופטת דחתה את טענות הנתבעת וחייבה אותה בתשלום.
התובעת, חברת "ורד פרוייקטים", שיוצגה על ידי עו"ד רענן פלץ, ציינה שההתקשרות בין הצדדים נוגעת לשני מתחמים ברמת חובב המשמשים להטמנה ואחסנת פסולת.
במאי 2007 ערך שמאי לבקשת רמ"י שומות בהן אמד את שווי זכויות הבעלות במגרשים. ביחס לאחד המגרשים ההערכה הייתה בסך 2,200,000 מיליון שקל וביחס למגרש האחר 1,010,000 מיליון שקל. שומות אלה נעשו בניכוי הוצאות פיתוח מלאות. לאחר קבלתן הנחתה רמ"י את השמאי לערוך שמאות נוספת תוך ניכוי הוצאות הפיתוח ששולמו בפועל על ידי הנתבעת. בשלב זה הוערך המגרש הראשון ב-5,860,000 שקל והמגרש השני ב-4,560,000 שקל.
על יסוד שומות מעודכנות אלה הוציאה רמ"י לנתבעת דרישות לתשלום דמי שימוש. עבור המגרש הראשון דמי שימוש בסך 7,862,272 שקל ועבור המגרש השני 6,777,653 שקל.
הנתבעת ביקשה מהתובעת שתסייע לה לפעול להפחתת שווי ערך הקרקע בגין המגרש הראשון.
כתוצאה מפעולות התובעת, באפריל 2010 רמ"י תיקנה והפחיתה את שווי ערך הקרקע לסך המקורי של 2,200,000 שקל. בהתאם לכך הופחת גובה תשלום דמי השימוש לסך של 2,378,491. הנתבעת שילמה אז לתובעת מלוא התמורה שהוסכמה בין הצדדים, 281,880 שקל.
במרץ 2014 לאחר שהנתבעת קיבלה היתר בנייה ביחס למתחם השני דרשה ממנה רמ"י דמי שימוש בסך 7.4 מיליון שקל.
הנתבעת פנתה שוב לתובעת כדי שתשיג עבורה הפחתה גם ביחס למגרש זה ונחתם ביניהן הסכם עם תמורה מדורגת, בהתאם לשווי ההפחתה שתושג.
באוגוסט 2014 בעקבות פעילות התובעת קיבלה הנתבעת דרישת תשלום מתוקנת בה הופחתה הדרישה המקורית בכ-5 מיליון שקל.
לטענת התובעת, דרישותיה לקבל את המגיע לה בעקבות הפחתת דרישת התשלום של רמ"י לא נענו.
הנתבעת שיוצגה על ידי משרד עורכי הדין אורי קורב ואסף בנמלך טענה שהתובעת הטעתה אותה ומדובר ב"תרגיל עוקץ" והיא אינה חייבת לשלם לה דבר.
טענתה העיקרית של הנתבעת הייתה שהתובעת ידעה כשהעבירה את הצעת המחיר בנוגע למתחם השני כי מדובר באותה טעות שהובילה להפחתת דמי השימוש בגין המגרש הראשון (ניכוי מלוא הוצאות הפיתוח שחלות על הקרקע להבדיל מניכוי הוצאות הפיתוח ששולמו בפועל), ולא ציינה זאת בפניה.
לדבריה, התובעת הציגה מצג שווא לפיו מדובר בטיפול ממושך ומסובך להפחתת דרישת רמ"י, בעוד שבפועל כל שצריך היה לעשות הוא להפנות את רמ"י לאותה טעות, כפי שנעשה בנוגע למגרש הראשון.
ידעה את כל הפרטים
השופטת עירית קויפמן מבית משפט השלום בבאר שבע קבעה שבידי הנתבעת היו אותם מסמכים שהיו בידי התובעת. הנתבעת הייתה יכולה ללמוד מהמסמכים שבעקבות טיפול התובעת בנוגע למגרש הראשון הופחת התשלום לאחר שהערכת הקרקע על ידי רמ"י חזרה לשמאות המקורית.
בנסיבות אלה, לא מדובר באי גילוי מצד התובעת או בהטעיה כלשהי. יתרה מכך, ניכר שהנתבעת שכרה את שירותי התובעת עקב קשריו של מנהלה עם גורמים שונים ברמ"י. מכאן המסקנה היא שגם אם התובעת הייתה מעדכנת את הנתבעת שכנראה מדובר באותה טעות, הנתבעת עדיין הייתה שוכרת את שירותיה.
הנתבעת חויבה לשלם לתובעת את סכום התביעה בסך של 1,514,004 שקל בתוספת הוצאות בסך 70,000 שקל, שכ"ט עו"ד בסך 100,000 שקל וכן ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה.
מסכום זה הופחתו 280,000 שקל במסגרת הליך ערעור.
תביעה שכנגד שהגישה הנתבעת על סך 2,072,000 שקל בטענה שנעקצה, נדחתה כולה.
- ב"כ התובעת: עו"ד רענן פלץ
- ב"כ הנתבעת: עו"ד אורי קורב, עו"ד אסף בנמלך
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין