רוכשי דירה בפרויקט בתל-אביב הסכימו להחליף את החנייה שקיבלו לבקשת הקבלנית, שהייתה זקוקה לחניית נכה בשביל טופס 4. לאחר שגילו שהיא נמכרה לרוכשים שאינם נכים – הם גררו את כולם להליך משפטי מיותר
בית המשפט המחוזי בתל-אביב דחה לאחרונה תביעה שהגישו רוכשי דירה בפרויקט ברחוב סטימצקי בתל-אביב נגד חברת הבנייה "צרפתי צבי ושות'" ושני שכנים, בדרישה להחזיר להם את החנייה המקורית שהובטחה להם, וכיום משמשת את השכנים. השופטת רחל ערקובי דחתה את טענתם כי החברה התחייבה להחזיר להם את החנייה אם לא תוצמד לדירה של נכה, וקבעה כי הסכימו לוותר עליה מרצונם, וקיבלו תמורתה חנייה חלופית באיכות זהה. התובעים חויבו לשלם לחברה הוצאות של 10,000 שקלים ולשכנים 20,000 שקלים.
התובעים רכשו את הדירה ב-2016. כשנתיים לאחר מכן ביקשה מהם החברה להחליף את החנייה שקיבלו כיוון שרצתה לשמור אותה לתקן של חניית נכים לצורך קבלת טופס 4, ונתנה להם חנייה חלופית צמודה.
לימים, התובעים גילו שאת החנייה המקורית שלהם קיבלו השכנים, שאינם נכים, והגישו תביעה באמצעות עו"ד נועם קולודני נגדם ונגד חברת הבנייה, בדרישה לקבל חזרה את החנייה.
התובעים טענו בין היתר כי הסכימו לחילוף רק לתקופה זמנית, עד אחרי שהחברה תקבל טופס 4 או אם לא תוצמד לדירה של נכה. לטענתם, החברה הטעתה אותם והם ויתרו על החנייה לשווא תמורת חנייה צרה, בעייתית ולא נוחה.
החברה, שיוצגה על-ידי עו"ד מאיר שריקי, טענה כי התובעים הסכימו להחלפת החניות ובמשך כ-8 חודשים השתמשו בחנייה שקיבלו מבלי להתלונן. הם החלו לבוא בדרישות רק כשגילו שהשכנים קיבלו את החנייה שוויתרו עליה.
החברה הבהירה שמכרה את החנייה לשכנים "על תנאי" שלפיו אם נכה ירכוש דירה בבניין הם יצטרכו לפנות אותה, ושסיפקה לתובעים חנייה זהה ובאותה איכות.
הרוכשים, שיוצגו על ידי עו"ד שגיא דותן, טענו כי רכשו את החנייה בתום לב, ונגררו לסכסוך כשהתובעים החלו להשתמש בחנייה שלהם ללא הסכמתם וחסמו את הרכב שלהם, והם נאלצו להוציא נגדם צו מניעה.
איך היו מגיבים?
השופטת רחל ערקובי קבעה כי בהסכם המכר ניתנה לחברה אפשרות לשנות את מיקום החנייה. החברה מימשה אותה כיוון שהחלפת החנייה של התובעים בנסיבות, הייתה עבורה הפתרון הזול, המהיר והנוח ביותר, והם הסכימו לכך.
השופטת קבעה שהתובעים לא הוכיחו שהוויתור היה זמני או שהובטח להם שיקבלו את החנייה חזרה אם לא תוצמד לדירת נכה. התנאי היחיד שהחברה התחייבה לו הוא להציב מחסום שיאפשר להם להחנות גם אופנוע, והתנאי הזה קוים. מלבד זאת, השופטת ציינה שכשהתובעים קיבלו את דירתם הם לא העלו כל טענה לגבי החנייה שקיבלו, והשתמשו בה במשך חודשים מבלי לבדוק את האפשרות לקבל את הקודמת חזרה. ממילא, השופטת התרשמה שהתובעים קיבלו חנייה חלופית טובה ונוחה, בדיוק כמו הקודמת.
השופטת מתחה ביקורת על כך שהתובעים גררו את השכנים להליך. היא העירה שכשהגישו את התביעה לא כל הדירות נמכרו, ובהחלט יכול היה לקרות מצב שבו השכנים היו נדרשים לוותר על החנייה בהתאם לסיכום עם החברה. השופטת תהתה כיצד היו מגיבים אם התרחיש היה מתממש. "האם אז היו התובעים מפצים את הנתבעים על האופן בו התנהלו כלפיהם? על השימוש בחניה בזמן שהייתה בחזקתם? על הגשת תביעת סרק?", שאלה.
בסיכומו של דבר, התביעה נדחתה. התובעים חויבו לשלם לחברה הוצאות של 10,000 שקלים ולרוכשים 20,000 שקלים.
- ב"כ התובעים: עו"ד נועם קולודני
- ב"כ הנתבעים: עו"ד מאיר שריקי (בשם החברה), עו"ד שגיא דותן (בשם השכנים)
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין