ב-2010 העבירה האישה לאחיה הצעיר את זכויותיה בנכס שירשו מאביהם. תביעה שהגישה נגדו 6 שנים לאחר מכן בה ביקשה לחזור בה מהמתנה נדחתה באחרונה בבית המשפט למשפחה בחדרה.
אישה כבת 80 הגישה בשנה שעברה תביעה נגד אחיה, הצעיר ממנה ב-8 שנים. בתביעה, שהוגשה באמצעות עו״ד איריס ווגסטף גולן, היא סיפרה שלאביהם היה בית בחדרה, שמחצית ממנו היה רשום על שמו ומחציתו האחרת על שם אחיהם שגר בנכס ונפטר במרץ 2016.
לדבריה, לאחר פטירת האב בשנת 2010 פנה אליה הנתבע ושכנע אותה להעביר לידיו את החלק שירשה. היא הסבירה שבינה לבין הנתבע שררו כל השנים יחסי אמון ואהבה והיא זו שגידלה אותו מאז היה בן 7 שנים. אך מרגע שנפטר האב הוא ניסה להשתלט על הבית תוך ניצול תמימותה, טוב ליבה ואהבתה אליו.
לטענת התובעת, הנתבע שכנע אותה להגיע עמו למשרד של עורך דין מטעמו ושם דרש ממנה לחתום על ״תצהיר מתנה״ בו ויתרה על חלקה בבית. הוא הורה לה להסתיר את העניין מבעלה וילדיה וטען בפניה שהבית ״חורבה״, ערכו זניח ורובצים עליו חובות כבדים.
בעקבות ההטעיה ומסכת הלחצים היא הסכימה לחתום על המסמכים מבלי שהוסבר לה תכנם. לאחר מכן נודע לה שהנתבע החתים באופן דומה גם את יתר האחים. לדבריה, כבר במהלך השבעה על אחיהם הנתבע השלים את ההשתלטות והחליף את המנעולים.
לטענתה, על פי חוק המתנה ומאחר שהזכויות בבית טרם נרשמו על שם הנתבע היא זכאית לחזור בה מהענקת הזכויות עקב התנהגותו המחפירה.
הנתבע, שיוצג על ידי עו״ד ד״ר רן מובשוביץ, הכחיש שביקש מהתובעת לא לספר לבני משפחתה על העברת הזכויות וציין שהיא בחרה להסתיר זאת מהחשש שהדבר לא ימצא חן בעיני בעלה וילדיה. הוא הוסיף שעל הבית אכן רובצים חובות כבדים לעיריית חדרה ולמנהל מקרקעי ישראל. לשיטתו, התובעת דאגה לו ורצתה לוודא שתהיה קורת גג לראשו ולכן חתמה על תצהיר המתנה שהעביר אליו את זכויותיה בנכס. הנתבע הדגיש בהקשר זה שאין לו בית בניגוד ליתר אחיו שהם ״מסודרים״ כלכלית.
עוד לדבריו, התובעת אינה יכולה לחזור בה שכן חלקה בנכס לא היה רשום על שמה ולכן עם חתימתה על התצהיר עברו הזכויות אליו. זאת ועוד, התצהיר כלל ייפוי כוח בלתי חוזר המחזק את המסקנה שהתובעת אינה יכולה להתחרט.
לא תמימה
השופט טל פפרני מבית משפט למשפחה בחדרה קיבל את עמדת הנתבע ודחה את התביעה. ״לא התרשמתי כי התובעת כה תמימה וחסרת הבנה כפי שניסתה להציג עצמה״, כתב השופט והוסיף שניכר שלאחר שנודע לבעלה ולילדיה על המתנה הם ״פקחו את עיניה״. השופט הוסיף שמחומר הראיות עולה שכשהתובעת חתמה על תצהיר המתנה רבצו על הנכס חובות רבים ומצבו הפיזי היה קשה ביותר.
השופט הבהיר שמאחר שזכותה של התובעת בנכס לא הייתה רשומה הרי שעם חתימת המסמכים היא העבירה את הזכות לנתבע ומדובר ב״מתנה שהושלמה״. בנסיבות אלה, התובעת אינה יכולה לחזור בה. בכל מקרה לדבריו, הוא התרשם שהתנהגות הנתבע כלפיה לא הייתה חריגה או מחפירה באופן המצדיק את ביטול המתנה.
השופט קיבל את טענת הנתבע שייפוי הכוח הבלתי חוזר שצורף לתצהיר המתנה תומך בדחיית התביעה.
התובעת חויבה בהוצאות ושכ״ט עו״ד של 30,000 שקל.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין