רוכשת מגרש בסביון התחייבה בהסכם לסלק את המשכנתה על שם הקונים. את הכסף היא השיגה דרך הלוואה מגורם חוץ בנקאי, אך הקונים סירבו לקבלו מחשש להסתבך עם השוק האפור. מה נפסק?
ביהמ"ש המחוזי בתל-אביב קיבל בקשתה של רוכשת נכס בסביון לאכיפת הסכם פשרה במסגרתו התחייבה לשלם את המשכנתה של המוכרים, ובכך להשלים את העסקה. השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן קבעה כי גישת המוכרים – שסירבו לאפשר לרוכשת לכסות את המשכנתה בעזרת הלוואה מגורם חוץ-בנקאי – תוביל למצב אבסורדי ובלתי מתקבל על הדעת.
בין הצדדים נחתם ב-2012 הסכם רכישה בנוגע למגרש ושלד של בית בסביון, במסגרתו המוכרים התחייבו להעביר לרוכשת את זכויות החכירה של קרקע בכפוף לכך שתשלם חוב הלוואת משכנתה שרבץ על הנכס.
בשנת 2013 הרוכשת ובעלה השלימו את בניית הבית ועברו להתגורר בו, עוד לפני ששילמו את מלוא התמורה למוכרים. בסופה של אותה שנה התגלעו מחלוקות שונות בנוגע להסכם הרכישה וכל צד טען להפרות שגרמו לו לנזקים.
כעבור כשנה הצדדים הגיעו להסכם פשרה לאחר הליך גישור אצל השופט בדימוס תיאודור אור, שבין היתר שוב חייב את הרוכשת לפרוע את המשכנתה שעמדה על כ-4.3 מיליון שקל.
כשלושה שבועות לפני המועד האחרון לפירעון, היה לרוכשת את כל הכסף לסילוק המשכנתה, אולם המוכרים סירבו להשלים את העסקה ולרשום הערת אזהרה לטובתה מאחר שמקור הכסף בהלוואה חוץ-בנקאית – כלומר מגורם שאינו בנק.
בעקבות זאת הרוכשת הגישה באמצעות עוה"ד אוריאל בן אסולי, שייצג אותה גם לאורך הליכי הרכישה והגישור, בקשה לאכוף את הסכם הפשרה בטענה שהמוכרים הפרו אותו.
הטענה המרכזית הייתה כי בהיעדר הערת אזהרה לטובתה, הרוכשת לא יכלה לחתום על התחייבות לרישום משכנתה לטובת הגורם המממן ולהעביר את הכסף, וכך נוצר "מעגל שוטים" שלא מאפשר את השלמת העסקה.
המוכרים, שיוצעו על ידי עוה"ד אורי בר-און גיל, עומרי בירותי ורבקה ברוקמאייר-אלקיים, טענו שיש חשש שהרוכשת תסבך אותם בשוק האפור. טענתם המרכזית הייתה כי לפי הסכם הפשרה, המבקשת תשלם את המשכנתה חתימה או מעורבות כלשהו מצדם, למעט במקרה שבו הרוכשת תיקח הלוואה ממוסד בנקאי מוכר, אז יחתמו על כך מסמך מקובל לשם כך.
אדישים לנזקים
השופטת ד"ר אגמון-גונן קבעה כי ההסכם קובע מה שנקרא בעגה המשפטית "חיובים שלובים" – ברגע שהרוכשת הצביעה על נכונות לקיים את התחייבותה בזמן ולסלק את המשכנתה, למוכרים "קמה" חובה להעביר לידיה את הבקשה לרישום הערת האזהרה.
זאת, משום שללא רישום הערת אזהרה לטובתה לרוכשת אין אפשרות לפרוע את חוב המשכנתה באמצעות כספי ההלוואה.
לטעמה של השופטת, גישת המוכרים אינה מתחייבת מלשון הסכם הפשרה וכפי שטענה הרוכשת, אף יכולה להביא לתוצאה אבסורדית, שלפיה לא יהיה לה סיכוי לקיים את הסכם הפשרה.
השופטת הזכירה שגם לאחר שהוצעו למוכרים חמש חלופות שונות לפירעון המשכנתה הם המשיכו לסרב. בנושא זה היא העירה כי "תמוהה במיוחד התנגדותם של המשיבים לחלופה שלפיה הבקשה לרישום הערת אזהרה לטובת המבקשת תועבר לידי המבקשת כנגד מסירת שיק בנקאי לטובת בנק לאומי למשכנתאות בע"מ והפקדתו בחשבון המשכנתה, שהרי המדובר בחלופה המהוה פירעון מלא של התמורה".
בתוך כך השופטת התרשמה שהמוכרים אדישים לנזקים שעלולים להיגרם לרוכשת עקב אי עמידתה בהסכם הפשרה, כולל פינויה מהנכס ומכירתו.
בסיכומו של דבר, השופטת קיבלה את הבקשה והוציאה צו לאכיפת הסכם הפשרה כולל הוראות להשלמת העסקה. לא נפסקו הוצאות משפט.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין