שופט בית הדין לעבודה בבאר-שבע שוכנע כי התובעת היא שביקשה להתפטר וקיבלה מכתב הפסקת עבודה על מנת לקבל דמי אבטלה מביטוח לאומי, וקבע כי מדובר ב"ניסיון נואל להתל בבית הדין".
בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע דחה בשבוע שעבר את תביעתה של מטפלת במעון שתבעה פיצויים ממעסיקיה, בטענה שפיטרו אותה במהלך הריון ללא היתר מהשר הממונה.
השופט יוחנן כהן קבע כי "התובעת נהגה בחוסר תום לב ועשתה שימוש לא ראוי ואף ציני בחקיקה שנועדה להגן על זכויות נשים. על בית הדין לשרש תופעה פסולה זו אשר עלולה לגרור בעקבותיה זילות של חקיקה המגינה על נשים".
התובעת עבדה החלה מאוגוסט 2015 כמטפלת בחברת "מעון חם וחכם" (הנתבעת בהליך), המפעילה פעוטון ובו שתי כיתות ילדים. בחודש פברואר 2016 היא קיבלה מכתב "הפסקת עבודה", בו הודיעה לה החברה כי תסיים את תפקידה עקב מגבלה רפואית המקשה עליה לבצע את תפקידה, ואף מסכנת אותה.
התובעת, שיוצגה על ידי עו"ד רונן בן צבי, עתרה לרכיבי תביעה שונים שרובם התבססו על הטענה פיטוריה מעבודתה אצל החברה היו פיטורים שלא כדין, עקב היותה בהריון, ואף ללא שימוע. בכך, טענה התובעת, החברה הפרה את חוק עבודת נשים, אשר אוסר פיטורי עובדת הרה המועסקת מעל 6 חודשים, ללא היתר מהשר הממונה על כך.
הנתבעת, שיוצגה על ידי עו"ד רונן פרץ, טענה כי בפועל התובעת עבדה פחות מ-6 חודשים.
בנוסף, נטען כי התובעת לא פוטרה אלא ביקשה לסיים את עבודתה. לגרסת הנתבעת, לאחר שהתובעת נעדרה פעמים רבות מהעבודה, הנתבעת פנתה אליה וניסתה לברר האם היא מעוניינת להמשיך לעבוד, אך התובעת השיבה שהיא לא יודעת מספר פעמים, עד שבסופו של דבר סוכם בין הצדדים שהנתבעת תוציא לה מכתב פיטורים כדי שתוכל לקבל דמי אבטלה עד שתחליט.
"שימוש ציני בחקיקה"
לאחר שניתח את העדויות ושקל את הטענות, השופט כהן הבהיר כי עדי הנתבעת (בעלי החברה) מסרו עדויות סדורות ועקביות ומגובות בראיות והתכתבויות, בעוד שעדויות התובעת ובן זוגה הותירו "רושם עדום למדי".
"התובעת סתרה את עצמה חוזר ונשנה בעניינים מהותיים, הרבתה להתחמק משאלות ו"שכחה" פרטים חיוניים, הכל תוך כדי ניסיון נואל להתל בבית הדין ותוך ניסיון לעשות שימוש לא ראוי ואף ציני בחקיקה שנועדה להגן על זכויות נשים", כתב השופט.
כמו כן, השופט שוכנע כי בן זוגה של התובעת הוא שהיה "הרוח החיה" מאחורי התביעה, ואף היה מעורב ישירות בעניין הוצאת מכתב הפסקת העבודה. יתרה מכך, השופט פירט תמליל שיחה מוקלטת בין זו הזוג לבין מנהל הנתבעת, בה בן הזוג ניסה "להחטיא" את האחרון, להכניס מילים לפיו ולנתב את השיחה למקום שבו יודה שפיטר את התובעת בגלל הריונה – ניסיונות שלא צלחו, שכן המנהל עמד על גרסתו שלפיה התובעת היא שביקשה להתפטר.
לאחר שניתח את זמני העבודה, השופט קבע כי התובעת עבדה פחות מששה חודשים. שנית, השופט הבהיר כי במהלך חקירת התובעת בבית המשפט "יצא המרצע מהשק", כאשר אישרה שהיא זו שהפסיקה את עבודתה. "בפועל, התובעת היא זו שבחרה להתפטר מרצונה, ובחוסר תום ליבה היא מנסה להיתלות במכתב שקיבלה לבקשתה ובסיכום עימה, על מנת לעזור לה שתוכל לקבל דמי אבטלה", כתב השופט.
לכן בסיכומו של דבר התביעה נדחתה במלואה, והשופט אף חייב את התובעת ב"הוצאות לדוגמא", בסך של 10,000 שקל.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין