לפני כשנה בעל דירה תבע בני זוג שלא שילמו לו דמי שכירות מאז 2002. הם טענו מצדם שלאורך השנים הגיע אלמוני זר לגבות את השכירות והם שילמו לו מעל מיליון שקל. גרסתם המופרכת נדחתה.
בתביעה שהוגשה ב-2015 נגד בני זוג כבני 70 סיפר התובע שהם שכרו ממנו דירה ב-1999 אך במשך 12 שנה לא שילמו דמי שכירות. התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר והועמדה על סכום של כ-1.3 מיליון שקל.
לדבריו, בתקופה הראשונה הנתבעים שילמו את דמי השכירות כסדרם באמצעות המחאות. ב-2002 הם הודיעו שהם מממשים את האופציה ומאריכים את החוזה, אך מאז ועד היום בו עזבו את הדירה ב-2014 לא שילמו דמי שכירות.
בבקשת הרשות להתגונן שהגישו הנתבעים הם טענו שבמשך שנים ארוכות שילמו את דמי השכירות ל"אלמוני זר" שפרטיו אינם ידועים להם וזהותו עלומה.
לטענתם, ההסכם המקורי נחתם מול אשתו של התובע, שנפטרה מאז. ב-2002 הגיע "אלמוני זר" כדי לתקן ליקויים בדירה והם סברו שהוא בן זוגה של בעלת הבית. באותה תקופה לדבריהם, הם קיבלו "מזוודה מלאה דולרים מארצות הברית" ולכן ביקשו מאותו אלמוני שדמי השכירות ישולמו במזומן, בדולרים, מידי שלושה חודשים. האלמוני הסכים והגיע לגבות מהם את התשלום באופן זה במשך שנים.
לדבריהם, רק ב-2014, כשהתובע ביקש לסיים את השכירות, התחוור להם שהאיש שגבה מהם את התשלום אינו בעל הבית. הם הוסיפו שמאחר שעמדו בהתחייבויותיהם על פי ההסכם ועל רקע "שתיקתו" של התובע לאורך השנים יש לדחות את התביעה.
"הגנת בדים"
השופט אביים ברקאי מבית משפט השלום בתל אביב כתב שסיפור הגנתם של הנתבעים אינו עולה בקנה אחד עם ההיגיון והמציאות ומדובר ב"הגנת בדים" משוללת כל יסוד.
לדבריו, הנתבעים לא הציגו "בדל ראיה" לגרסתם. כך למשל, לא הוצג כל תיעוד ל"מזוודת המזומנים" או לתשלום כלשהו שביצעו הנתבעים לאותו אלמוני על חשבון השכירות.
הנתבעים גם לא יכלו לתת תיאור מפורט של האיש או למסור לגביו פרטים מזהים כמו שם, טלפון ודואר אלקטרוני. כל שמסרו בהקשר הזה היה תיאור כוללני ומופשט של בחור בן 50 או 60, בגובה בינוני, שהיה "סימפטי ונחמד ולא עם קרחת".
השופט הוסיף שתמוה אף יותר שבפגישתם עם התובע ב-2014 הנתבעים "לא נזעקו" כשגילו את הטעות ואף המשיכו לשלם לאלמוני את דמי השכירות.
בנוסף התגלתה אי התאמה בגרסת הנתבעים בין מועד הופעתו של האלמוני הזר לבין התשלומים שהם כן ביצעו בתחילת תקופת השכירות, כך שכביכול הם שילמו סכומי כסף במזומן לאלמוני במקביל לפירעון השיקים שמסרו לתובע ורעייתו.
השופט סיכם שגרסת הנתבעים קרסה מאליה וברור שמדובר "בהגנה אשר אינה אלא בדותא". בנסיבות אלה הוא קיבל את התביעה והורה לנתבעים לשלם לתובע 1,395,875 שקל בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד של 27,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד אלי כהן, עו"ד יעד גורדון
- ב"כ הנתבעים: עו"ד אברהם זיו כהן
עו"ד אבי ששו
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין