מגרש משותף עורר מחלוקת חריפה בין בעליו בנוגע לזכויות הבנייה ומה שייבנה עליו בפועל. לאחרונה אושר לחברת בנייה – בעלת שני שליש מהמגרש – לבנות בניין בשטח שלה חרף התנגדות הבעלים האחרים.
ועדת הערר המחוזית של משרד האוצר (מנהל התכנון) דחתה באחרונה את התנגדותם של בעלי שליש מזכויות הבעלות על קרקע בפתח תקווה, לבניית בניין בן חמש קומות בשני השלישים ששייכים לחברת הבנייה "דפני פלורין השקעות ובניה".
בין הצדדים קיים הסכם שיתוף משנת 1943, שמחלק את השטח לשני חלקים נפרדים. כמו כן יש לציין כי מותר להקים רק בית אחד על כל מגרש למגורים, אולם הוועדה המקומית רשאית להתיר על מגרש אחד הקמת שני בתים, בהתאם לתכנית בינוי מפורטת.
בתחילת השנה, הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בפתח תקווה אישרה את התכנית של חברת הבנייה, תוך הוראות לתיקונים שונים, כולל הפחתת מספר הדירות מ-11 ל-10.
על אישור זה הוגשה התנגדות על ידי בעלי שליש מזכויות הבעלות בשטח, בטענה שהבנייה תגרור שימוש לא שוויוני בזכויות הבנייה, בניגוד לאמות מידה תכנוניות מקובלות.
אלא שהוועדה המקומית דחתה את התנגדותם ונתנה לחברה היתר בנייה. מכאן הגישו המתנגדים באמצעות עוה"ד אילן גלזר, את הערר לוועדה המחוזית.
העוררים טענו כי אישור הבקשה פוגע באופן חמור באפשרותם לנצל את זכויותיהם בחלקה באופן יחסי. בהקשר זה הם הצביעו על טעויות חישוב של השטח (לשיטתם), ועל שלל פגמים בתכנית.
הוועדה המקומית, שיוצגה על ידי עוה"ד יוני שורץ ויפי שגיא, טענה שהבקשה תוקנה בעקבות הנחיותיה, וכיום מדובר בתכנון ראוי, מה גם שלחברה יש זכות להגיש תכנון נפרד בחלקה שלה.
את חברת הבנייה ובעליה – המשיבים הנוספים בהליך – ייצגו עוה"ד מרדכי ויניצקי וחנית דהן ויצמן ממשרד עו"ד אלחנן ויניצקי. הם טענו בין היתר כי תכנית הבינוי מראה היתכנות תכנונית לבנייה גם בחלק של העוררים, שרשאים לתכנן בשטחם כראות עיניהם. כלומר, היתר הבנייה אינו מונע מהם לבנות בשטח שלהם. בנוסף נטען כי אחוזי הבנייה שניתנו לחברה מושתתים על הקלה (לתוספת של 20%) שנקבעה בהוראת שעה של העירייה.
כמו כן, לטענתם, החלופות שהציעו העוררים בערר הן שערורייתיות, מנוגדות להסכם השיתוף ופוגעות בזכויותיהם.
הקושי נעוץ בשטח של העוררים
לאחר שניתחו את הדברים, חברי ועדת הערר החליטה לדחות אותו כאמור, ואף לחייב את העוררים לשלם לכל אחד משלושת המשיבים הוצאות בסך 2,000 שקל.
הוועדה הבהירה, בין היתר, כי אינה רואה פסול בכך שהוועדה המקומית אישרה תכנית בינוי מפורטת שכללה בניית בניין אחד בחלק שיוחד למשיבים, תוך שווידאה כי ניתן לבנות בניין צמוד על חלקם של העוררים, והכל בהתאם להוראת השעה ועל בסיס הסכם השיתוף.
מעבר לכך, ועדת הערר קיבלה את עמדת הוועדה המקומית בנוגע לחישוב צפיפות הבניינים והיחידות, והמרווחים בגבול המגרש.
בתוך כך חברי הוועדה השתכנעו כי הקושי של העוררים נעוץ באילוצי השטח שהוקצה להם בהסכם השיתוף, ולא בתכנית הבינוי של המשיבים, המאפשרת לעוררים לנצל את זכויותיהם.
חברי הוועדה הוסיפו כי "באשר לטענה שנפלה טעות במדידה... העוררים לא הציגו בפנינו את התכנית שערך המודד מטעם, ולפיכך לא ניתן לבחון את הטענות".
מבלי להביע דעה בעניין, הוועדה הוסיפה כי "ככל שלדעתם שטח החלקה גדול יותר ולפיכך גם חלקם בשטח החלקה גדול יותר, הדברים יוכלו להיבחן בעת שקילת בקשתם העתידית לחישוב שטחי הבניה, הצפיפות וההקלות שיתבקשו בחלקם".
לקריאת החלטת הוועדה
- ב"כ העוררים: עו"ד אילן גלזר
- ב"כ המשיבה 1: עו"ד יוני שורץ, עו"ד יפי שגיא
- ב"כ המשיבים 2-3: עו"ד מרדכי ויניצקי, עו"ד חנית דהן ויצמן
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין