בית המשפט העליון הפך את החלטתו של ביהמ"ש המחוזי כשקבע שעל אף שטמפו לא קיבלה תשלום על הסחורה שסיפקה, היא לא תקבל חזרה את מס הקניה ששילמה. בין הסיבות להחלטה: ההשפעה השלילית של הבירה על הצרכנים.
חוק מס קניה קובע שישנם מצרכים שנדרש לשלם בעבורם מס קניה למדינה. רשימת המצרכים הזו נקבעת על-ידי שר האוצר, וכוללת גם מיסוי על בירה.
זקוקים לייעוץ בנושא מיסים:
פנו ל - עו"ד מיסים
טמפו, העוסקת בייצור ושיווק של בירה, שילמה מס קניה על כל הבירה שייצרה ושנמכרה בשנות המס 2001-2005, אך בשלב מסוים ביקשה לקזז מהשומה שנקבעה לה את מס הקניה ששילמה בעבור בירה שלא קיבלה בעבורה תמורה, וסבורה שהפכה חוב אבוד כיוון שלא תוכל לגבות אותה.
אגף המכס והמע"מ סירב לקיזוז, מכיוון שלשיטתו החוק קובע את חיוב מס הקנייה על מוצרים שנמכרו ואין משמעות לשאלה האם התקבלה בעבורם תמורה או לא.
טמפו ערערה על כך בבית המשפט המחוזי. במסגרת הדיון בערעור הוגשה לביהמ"ש חוות דעת של מומחי מס מטעם כל צד שדנו במשמעות חוק מס קניה:
המומחה מטעם המכס טען שהמטרה לשמה מוטל המס היא לפצות את המדינה על הנזקים שנוצרים לחברה כתוצאה מצריכת מצרכים שליליים כמו בירה.
לעומתו, טען המומחה מטעם טמפו שהאפשרות לקיזוז הפסדים היא אבן יסוד במשטר המס בישראל, ויש להחיל מנגנון זה גם בחוק מס קניה.
בנוגע לתכלית החוק הוא טען שהכרה בחובות אבודים וקיזוז מס הקניה ששילמו לא עלולה להוביל להוזלת מחיר המצרכים השליליים, כך שלא תגרום לצריכה מוגברת של בירה. שנית, הפסד ההכנסות מהחזר המס הוא בשווי מיליוני שקלים בודדים המהווים אחוז זניח מהכנסות המדינה, ומאידך משמעותיים לטמפו.
בית המשפט המחוזי קיבל את טענות טמפו, והמכס ערער לבית המשפט העליון בטענה שנפלה שגיאה בפסק הדין.
בירה: השפעה חברתית שלילית
השופטת אסתר חיות קיבלה את הערעור, וקבעה שמסירת טובין תוך הסכמה לקבל התמורה עבורם בעתיד מהווה מכירה לפי החוק, וזה כולל גם מצב בו לא שולמה בעבורו תמורה. מכאן שאי קבלת התמורה אינה מצדיקה החזר של מס הקניה.
בפסק הדין ציינה השופטת כי אין חולק שבירה נכללת בצו שר האוצר, וכן, שלבירה השפעה שלילית על החברה. שלישית, אין ספק שטמפו מפיקה רווחים ממכירת בירות. בנסיבות הללו, קיבלה השופטת את חוות דעתו של המומחה מטעם המכס וקבעה שאין זה בלתי סביר שטמפו תישא בנטל הנזקים שנוצרים מהתוצרת שלה, הבירה, בכך שלא תקבל החזר מס קניה.
משכך, השופטת פסקה כי טמפו תשלם למכס הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בשתי הערכאות בסך של 50 אלף שקל.
השופט נעם סולברג הסכים עם השופטת.
המשנה לנשיאה אליקים רובינשטיין סבר שהתייחסות השופטת לתכלית החוק מבחינה חברתית איננה השיקול שעל פיו פעל המחוקק בחוק זה, כי מס הקניה אמנם חל על אלכוהול וסיגריות הנחשבים שליליים, אך חל גם על טלפונים סלולריים, מוצרי רכב ומוצרי אלקטרוניקה. עם זאת, הצטרף לדעתה של השופטת חיות הנוגעת לקבלת הערעור והקביעה שנעשתה מכירה גם ללא תמורה.
- ב"כ המערער: עו"ד קמיל עטילה
- ב"כ המשיב: עו"ד אביגדור דורות, עו"ד אסתי ליבא
* עו"ד ורו"ח ליאור שחטר עוסק בדיני מיסים.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין