הכתבה פורסמה גם ב- 
החוק אינו מחייב ראש עיר שהוגש נגדו כתב אישום להתפטר מתפקידו. עם זאת, בימים אלה, עומד בג"ץ להכריע בשאלה האם ראש עיריית רמת גן, צבי בר, צריך לסיים את כהונתו, לנוכח כתב האישום שהוגש נגדו. האם הדבר ראוי למרות שטרם הוכחה אשמתו? עו"ד ניר יסלוביץ' טוען שלא, לפחות עד אשר הכנסת תאמר את דברה.
בימים אלה התקבל נתון מרחיק לכת, לפיו 60 ראשי רשויות נמצאים בחקירה פלילית. בינתיים, בית המשפט העליון עומד לדון בשאלה- האם ראש עירית רמת גן, מר צבי בר, צריך להתפטר מתפקידו, עקב כתב האישום שהוגש כנגדו.
במסגרת ההליך שמתקיים נגדו בבג"ץ, התבקש מר צבי בר להשיב על שאלה זו, בשים לב לעמדת היועץ המשפטי לממשלה, כי אין זה סביר שימשיך לכהן כראש העיר לנוכח האישומים המיוחסים לו.
מהי התשובה המשפטית הראויה? האם על מר צבי בר להתפטר מתפקידו?
על פי ההלכה הפסוקה (בג"ץ 3094/93 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ממשלת ישראל), עם הגשת כתב אישום כנגד שר מכהן, עליו להתפטר לאלתר מהממשלה.
עיננו רואות, כי המצב המשפטי בכל הנוגע לכתב אישום המוגש כנגד שר מכהן, הוא חד וברור. אך בכל הנוגע לראשי רשויות, המצב המשפטי הינו הפוך לחלוטין.
סעיף 20(ה) לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), התשל"ה-1975 קובע, כי "כהונתו של ראש הרשות תפקע מיום שפסק הדין, הקובע כי יש בעבירה משום קלון, נהיה סופי".
המשמעות הינה, כי לעומת שר, כהונתו של ראש רשות מקומית תפקע רק אם ההליך הפלילי נגדו הסתיים בהרשעה, הכוללת את הקביעה כי בעבירה בה הורשע יש קלון.
הפסקת עבודה ופגיעה בתדמית עוד לפני שהוכחה עבירה פלילית
יש לזכור, כי החלטה שמוציא בג"ץ תחת ידו, המורה על פגיעה במשרתו של ממלא תפקיד ציבורי, הינה החלטה שמתקבלת על-ידו באופן עצמאי, ללא קיום הליך משפטי רגיל, ומבלי שניתנת לנאשם האפשרות לחקור עדים.
די כי חומר הראיות כנגד נושא המשרה יעמוד במבחן "הראיה המינהלית" אשר כל אדם סביר היה רואה אותה כבעלת ערך הוכחתי ויש בה כדי לשכנעו כי בעל התפקיד ביצע עבירה פלילית, כדי לבסס החלטה מרחיקת לכת, המורה על הפסקת עבודתו של ממלא תפקיד ציבורי.
במילים אחרות, ההחלטה המינהלית של בג"ץ מתקבלת ללא בחינת מלוא הראיות ומבלי שהטענות שהועלו מצד עדי התביעה, נבחנו בחקירה נגדית.
כך למשל, בשנת 1959, אישר בית המשפט העליון את פיטוריו של עובד משרד החוץ, אשר נחשד בהתנהגות לא ראויה כלפי נשים (פרשת אשד). זאת, בלי לקבוע כי העובד אשם בעבירות המיוחסות לו. בית המשפט פסק, כי עצם החשדות כלפי אדם המכהן בתפקיד ציבורי, יכולים לפגוע בתפקודו ולהצדיק את פיטוריו, גם אם אינם מבוססים.
מכאן ניתן להגיע לכלל מסקנה, כי עצם הפגיעה באמון הציבור יכולה להספיק לשם פיטוריו של ראש עיר מכהן, וזאת רק מעצם העובדה שהוגש כנגדו כתב אישום, הרבה לפני שהוכחה אשמתו.
פסיקה זו יוצרת בפנינו סכנה של מדרון חלקלק, במסגרתו כל תלונה נקמנית של גורם כזה או אחר כנגד איש ציבור מכהן, יכולה להוביל להפסקת כהונתו. זאת בשעה שהחשדות שיוחסו לו, טרם הבשילו לכדי הכרעת דין מרשיעה.
לאן נעלמה חזקת החפות?
עלינו לשאול את עצמנו את השאלה- מי יפצה את אותו איש ציבור שהופסקה כהונתו באם הוא יזוכה בדין? עלינו לשאול את עצמנו את השאלה- כיצד זנחנו את חזקת החפות, הקובעת את העקרון הראשון במעלה בכל חברה דמוקרטית, כי אדם הינו בחזקת חף מפשע, כל עוד לא הוכחה אשמתו?
החלת חזקת החפות על מכלול היחסים שבין האזרח למדינה בכל תחומי פעילותה, נחוצה לשם מניעת תחושת עוול, רדיפה וחוסר אונים מאדם חף מפשע. לכן אני סבור, כי על המדינה מוטלת חובה של הגינות, האוסרת עליה לדחות מעליה איש ציבור מכהן לפני שהורשע.
התוצאות ההרסניות והבלתי מידתיות של פגיעה במשרה של איש ציבור מכהן, ובכללן הסטיגמה הדבקה בו (שספק רב אם ניתן להסירה לאחר מכן), אבדן מקור הפרנסה וההשפעה הציבורית החברתית שנרכשה בעמל רב - כל אלה, מצדיקות, לעניות דעתי, את פריסת ההגנה של חזקת החפות גם על נושא משרה ציבורית.
יתירה מזאת, הפגיעה במשרתו של איש ציבור מכהן על יסוד מעמדו כחשוד או כנאשם יוצרת לגביו, במידה לא מבוטלת, סטיגמה של עבריין מורשע בטרם הוכחה אשמתו.
לדעתי, עתירה להתפטרות ראש עיר בטרם הרשעה מטילה עליו הגבלה מיוחדת על יסוד מעמדו כחשוד או כנאשם, ומבטאת את ההנחה כי הוא כבר אשם, למרות שהדבר לא הוכח. יש בכך משום פגיעה חמורה בחזקת החפות הנתונה לו על פי דין.
פגיעה בחזקת החפות - רק במסגרת חוק
פתרון ראוי יהיה אם הכנסת תחוקק חוק, אשר יקבע כי כתב אישום המוגש כנגד איש ציבור מכהן יתברר במהירות, ולכל היותר תוך 60 יום.
כך, במקרה שאיש הציבור הנאשם לא יורשע בדין, דיון מהיר בעניינו, יוביל להסרת העננה הפלילית המרחפת מעל ראשו, והוא יוכל להמשיך בתפקידו בתוך זמן קצר ומבלי שהסטיגמה השלילית תוטמע באופן בלתי הפיך בקרב הציבור.
לסיום, לא ניתן להתעלם מכך כי הציבור הוא זה שבחר בצבי בר לשמש כראש עיר. לפיכך, ראוי כי כנסת ישראל היא שתחליט מה יעלה בגורלו, ובית המשפט העליון לא יתערב בעניין זה בטרם חוקקה חוק המורה במפורש על פיטוריו.
* עו"ד ניר יסלוביץ', עוסק בתחום הפלילי ובעתירות למשפט חוזר
למדור: חוקתי ומנהלי
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.