אחד הבנים התנגד לצוואה בטענה להשפעה בלתי הוגנת מצד אחיו-הזוכה, שלטענתו היה אלים כלפי המנוחה. בית המשפט דחה את הטענות: "לא הוכח"
זכה בכל הקופה: בית המשפט למשפחה בבאר שבע הורה לאחרונה על קיום צוואת אם ל-10 לטובת בנה הצעיר ביותר. אחד האחים אומנם התנגד לצוואה בטענה שאימו לא הבינה את שפתה, וכי חתמה עליה תחת איומים ואלימות מצד בן הזקונים - אך השופטת שני כ"ץ התרשמה שהמנוחה דווקא ידעה עברית, וכי טענת ההשפעה הבלתי הוגנת לא הוכחה.
התובע והמתנגד הם אחים, שניים מתוך עשרת ילדיה של אישה אשר הלכה לעולמה ב-2014. שנים רבות לפני פטירתה, באמצע שנות התשעים, ערכה המנוחה צוואה בעדים בה הורישה את כל רכושה אחרי מותה לתובע, בן הזקונים שלה. לאחר שנפטרה, נאבקו הצדדים על גורל הירושה.
המתנגד טען שיש לפסול את הצוואה בגלל שתי סיבות מרכזיות: האחת, אי-ידיעת אימו את השפה העברית, בה נוסחה הצוואה. לדבריו המנוחה דברה רק ערבית-טוניסאית, ומשכך אין אינדיקציה שהבינה את הוראות המסמך.
הסיבה השנייה שמצדיקה את ביטול הצוואה, לשיטת האח המקופח, נעוצה באיום והשפעה בלתי הוגנת מצד הזוכה על האם. לדבריו, בשנת עריכת הצוואה (1996) אחיו נהג לצרוך סמים, ואף איים על אימו שתתן לו כסף כדי לקנות אותם. עוד טען שהוא התנהג כלפי אימם בגסות רוח, ונקט נגדה באלימות פיזית ומילולית.
התובע, מצדו, כפר בשתי טענות ההתנגדות: ראשית הוא טען שאימו שלטה בעברית, כך שלא היה צורך לתרגם לה את הצוואה לטוניסאית. אשר לטענת ההשפעה הבלתי הוגנת התעקש האיש כי "מדובר בטענות בעלות אופי רכילותי שלא הוכחו".
"הייתי צמוד אליה"
השופטת כ"ץ דחתה ההתנגדות. בסוגיית ידיעת המנוחה את השפה העברית קבעה השופטת שהוכח בבירור כי הצדק עם התובע. לדבריה משלל העדויות שנשמעו - של אחים נוספים, שכנתה של המנוחה ועורך הדין שערך את הצוואה - עלה כי האישה, שנפטרה בגיל 96, שלטה בשפת הקודש לכל הפחות ברמה מספקת לעריכת צוואתה, שהינה קצרה ופשוטה ונעדרת מושגים משפטיים מורכבים.
ביחס להשפעה הבלתי הוגנת קבעה השופטת שהטענה לא הוכחה. התובע הודה אומנם בחקירתו שצרך קנאביס על רקע גירושיו מאשתו באותה תקופה, ואולם עובדה זו כשלעצמה אינה מבססת את המסקנה שהוא גם נהג בתוקפנות או באיומים כלפי האם.
אגב כך התרשמה השופטת, מהעדויות ששמעה, כי המנוחה כלל לא הייתה אישה חלשה שפחדה מבנה הצעיר אלא אדרבה, חזקה ועצמאית היודעת לעמוד על שלה. "ממילא הדעת נותנת כי ככל שהתובע אכן היה נוהג באלימות כלפי המנוחה - הרי שזו לא הייתה חפצה להוריש לו את כל עיזבונה", הדגישה.
בשולי הדברים העירה השופטת שאף קיים היגיון מסוים בצוואה, על רקע עדות התובע שסיפר כי היה הילד המועדף על אימו, וכי טיפל בה וסעד אותה עד יומה האחרון. "היא העדיפה אותי כי אני הכי קטן, והייתי צמוד אליה 24 שעות", אמר בבית המשפט.
לפיכך השופטת הורתה על דחיית ההתנגדות וקיום הצוואה, תוך חיוב המתנגד ב-50,000 שקל הוצאות לטובת אחיו.
- ב"כ התובע: עו"ד אפרת קימה ועו"ד שלמה עמיאור
- ב"כ המתנגד: עו"ד מאיר מזוז
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.