אב הוריש לבתו דירה בתל אביב – אחיה התנגד: "היו מרכלים עליי"

לטענת התובע אחותו נהגה לפטפט במשך שעות עם אביהם המנוח, כך שהצוואה שערך בערוב ימיו לטובתה נעשתה תחת השפעה בלתי הוגנת. תביעתו נדחתה

בית המשפט למשפחה בתל אביב דחה לאחרונה תביעה שהגיש אדם לביטול צוואתו של אביו המנוח במסגרתה העניק האחרון לבתו – אחותו של התובע – בין היתר דירה בתל אביב. השופטת סגלית אופק קבעה שהמנוח רשאי היה לשנות צוואה הדדית ישנה שציוותה את הרכוש לילדים באופן שווה, ושבהעדר הוכחה להשפעה בלתי הוגנת על האב או אי כשירות מצדו, הצוואה המאוחרת תקפה. התביעה נדחתה והתובע חויב בהוצאות.

הסיפור מתחיל בשנת 1980 אז ערכו הוריהם המנוחים של הצדדים צוואה הדדית שקובעת כי בפטירתו של אחד מהם יעבור רכושו למשנהו שנותר בחיים. עוד נקבע כי לאחר מות בן הזוג השני יועבר רכוש ההורים, שכולל בין היתר דירה בתל אביב, לילדיהם באופן שוויוני. כמו כן נכתב בצוואה כי כל אחד מהמורישים רשאי לשנות אותה בכל עת, ובלבד שהשינוי ייעשה בכתב.

כארבעה עשורים חלפו והאם הלכה לעולמה. בהתאם לצוואה ההדדית עבר רכושה לרשות האב. בשלב זה ערך האב צוואה חדשה שבה ציווה את רכושו לבתו, הנתבעת. חודשים ספורים לאחר מכן הוא נפטר והבת קיבלה צו לקיום צוואתו. מכאן תביעת האח שהוגשה לבית המשפט בנובמבר 2021.

לטענת התובע, הצוואה המאוחרת פוגעת קשות באינטרס ההסתמכות של אמו המנוחה, ועל כן יש לבטלה. לשיטתו, אמו הורישה לאביו את רכושה בתנאי שלאחר מותה יועבר הרכוש לילדים באופן שוויוני, ומכאן שהצוואה המאוחרת חסרת תוקף משפטי.

עוד טען התובע כי אביו לא היה כשיר בעת עריכת הצוואה המאוחרת לנוכח מחלת הסרטן שפקדה אותו, וכי הנתבעת הפעילה עליו השפעה בלתי הוגנת בין היתר בכך שהייתה יושבת עמו שעות בחצר ומרכלת איתו.

מנגד טענה הנתבעת שהצוואה המאוחרת תקפה, וכי טענות אחיה בנוגע לאי כשירות של האב והשפעתה של הנתבעת עליו לא הוכחו. היא הדגישה שלפי הצוואה ההדדית האב רשאי היה לשנות אותה.

אפילו לא הרים טלפון

תחילה דחתה השופטת אופק את הטענה בדבר חוסר יכולת לצוות. היא הסבירה שבחקירתו הנגדית הודה התובע בעצמו כי חרף מחלת הסרטן היה אביו כשיר להבחין בטיבה של צוואה.

בהמשך דחתה השופטת את הטענה להשפעה בלתי הוגנת. לדבריה, הנתבעת ואביה אכן היו קרובים אבל עצם קרבתם אינה מעידה על ניצול.

בתוך כך השופטת ציטטה מהצוואה המאוחרת, ממנה משתקף כי המנוח נישל את התובע מירושתו על רקע נתק בין התובע ומשפחתו לבין הוריו וסירובו להיות עמם בקשר, אפילו טלפונית. מסקנת השופטת מהדברים הייתה שהמנוח בחר בדעה צלולה לנשל את התובע.

לסיום דחתה השופטת את הטענה לפיה המנוח היה מוגבל מלשנות את הוראות הצוואה ההדדית. "על פניו אין אינדיקציה שיש בה להסיק כי המנוחים ביקשו להגביל את בן הזוג האחר בעריכת צוואה חדשה", כתבה השופטת.

השופטת הדגישה שהצוואה המוקדמת נערכה לפני התיקון לחוק הירושה שהסדיר את מוסד הצוואות ההדדיות, כך שלא חלה מגבלה חוקית על ביטולה באופן חד צדדי.

לפיכך השופטת דחתה את התביעה והטילה על התובע הוצאות בסך 15,000 שקל.

• ב"כ התובע: עו"ד י. בלס
• ב"כ הנתבעת: עו"ד ז. פשה אלון ועו"ד ר. פיין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין