שופטת בית המשפט המחוזי בנצרת, השופטת גבריאלה (דה-ליאו) לוי, קבעה לאחרונה כי עקב אופיה היחודי של הפעילות הבנקאית, סווג הבנק כנכס שונה ונפרד מיתר הנכסים, ובשל כך יוחדו לו הוראות נפרדות לעניין שיעורי הארנונה, אשר במרבית המקרים היוו בסיס לחיוב גבוה יותר.
בפני השופטת הונחה התביעה שעניינה תביעת השבה, במסגרתה נדרשת עיריית עפולה להחזיר תשלומי ארנונה אשר לטענת בנק דיסקונט לישראל בע"מ נגבו ממנו ביתר.
בתוקף סמכותה של העירייה לפי סעיפי פקודת להטיל בתחום שיפוטה ארנונה כללית, סווגו הבנקים בצו המיסים כ"עסקים מעל 150 מ"ר". הבנק טוען כי על העירייה היה לסווגו כ"כל נכס שלא פורט לעיל". השינוי היה גורם לשיעור הארנונה להשתנות מ- 35% ל- 20%.
השופטת קבעה כי השאלה הינה שאלת חוק, ולא דרך הפעלת שיקול הדעת על ידי הרשות. במסגרת הדיון דנה השופטת בטענת השיהוי אשר העלתה העיריה.
השופטת קבעה כי מאותה הפרדה לה טוען הבנק אף עולה, כי מקום בו מחוקק המשנה מעוניין להבחין בין השניים - הוא עושה כן באופן מפורש.
השופטת דחתה את תביעת הבנק.
א 1228/00 בנק דיסקונט לישראל נ' עירית עפולה
למדור דיני מיסים
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"