משרד הביטחון התעקש שעם השחרור הכאבים פסקו והצעיר לא נותר עם מגבלה כלשהי. אלא שביהמ"ש התקשה להבין כיצד בעיות גב שנמשכו יותר משנתיים נעלמו כ"מטה קסמים" ברגע שיצא לאזרחות.
ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) שבבית משפט השלום בתל-אביב קיבלה לאחרונה ערעור של צעיר שאובחנה אצלו פריצת דיסק במהלך שירות ביחידה קרבית, והורתה לקצין התגמולים באגף השיקום להכיר בו כנכה צה"ל. הוועדה בראשות השופטת בדימוס זהבה אגי דחתה את עמדת קצין התגמולים שלפיה בעיות הגב שהופיעו לאחר פעילות מאומצת לא גרמו לנזק כרוני. קשה להאמין שהכאבים והמגבלות חלפו "כמטה קסמים" ברגע שהצעיר שוחרר, נכתב בפסק הדין.
המערער, כיום בן 29, התגייס ב-2009 ליחידה קרבית עם פרופיל 97. כ-5 חודשים לאחר מכן הוא חש בכאבי גב שהקרינו לרגליים אחרי ריצה עם משקל כבד, וכעבור כשנה התמוטט במהלך ריצת מד"ס. המערער פונה לבית החולים זיו שבצפת, ובבדיקת CT התגלתה אצלו פריצת דיסק בגב התחתון.
בעקבות האירוע הפרופיל שלו הורד ל-72 והוא הועבר לתפקיד אחר אך גם במסגרתו נדרש לעמידה ממושכת, השתתפות בתרגילים ונסיעות ברכבי שטח, וכאבי הגב לא פסקו. בשלב מסוים המערער אף החל לסבול מבריחת שתן, ובסופו של דבר הוא שוחרר עם פרופיל 45.
בערעור שהגיש באמצעות עו"ד תמר סיון לאחר שתביעתו להכרה כנכה צה"ל נדחתה, נטען כי אין ספק שהפעילות הגופנית המאומצת בצבא, שכללה הרמת משקלים כבדים, גרמה לפריצת הדיסק ולכאבי הגב הכרוניים מהם המערער סובל עד היום.
לערעור צורפה חוות דעת של מומחה שהתעמת עם ממצאי קצין התגמולים, וקבע כי המערער סובל כיום מהגבלות קלות בתנועה והפגיעה מפריעה לו ללכת ולעמוד. המומחה ציין כי סמיכות הזמנים שבין הפעילות הצבאית המאומצת והופעת הכאבים לא הייתה מקרית, ומעידה על קשר סיבתי בין השניים.
עו"ד אוסנת בן אברהם שייצגה את קצין התגמולים דחתה ממצאים אלה תוך שהתבססה על חוות דעתו של המומחה מטעם אגף השיקום, שקובעת כי כאבי הגב מהם סבל המערער לא גרמו לו לנכות קבועה. בחקירתו במשפט המומחה הוסיף כי לא מוצדק להכיר במערער כנכה צה"ל מאחר שהכאבים לא הסבו לו פגיעה תפקודית בחיי היומיום.
ברור שיש קשר
אלא שיו"ר הוועדה השופטת בדימוס אגי וחבריה עו"ד חנה גלאי ופרופ' יעקב בר חיים קיבלו את טענתה של עו"ד סיון, שלפיה תפקידו של המומחה הרפואי מסתכם בבחינת קיומה של פגיעה והסיבה שגרמה לה, ואת השאלה מי ראוי או לא ראוי להכרה לפי החוק יש להותיר למחוקק ולבתי המשפט.
לגופו של עניין, נקבע כי אף המומחה של אגף השיקום לא שלל קשר בין פעילות מאומצת של חיילי חי"ר לבין נכות בעמוד השדרה, ומשהוכח שהכאבים של המערער החלו במהלך השירות ובעקבותיו, הרי שיש קשר סיבתי בינם לבין השירות.
בנוסף, חברי הוועדה דחו את הטענה שלמערער לא נגרם נזק קבוע. לטענתם קשה מאוד לקבל עמדה כזו שמשמעותה "כאילו הכאבים והמגבלות עברו כמטה קסמים ברגע שחרורו לחיים האזרחיים וכעת הכאבים והמגבלות נובעים ממקום עלום אחר".
משכך, הערעור התקבל וחברי הוועדה קבעו כי יש להכיר במערער כנכה צה"ל תוך שחייבו את קצין התגמולים בהוצאות משפט של 10,000 שקל.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין