האישה עברה ניתוח בגבה במהלכו קובעו חוליות עמוד השדרה במקבע דינמי שאינו מתאים, עקב מחסור במקבע קשיח ולכן היא נזקקה לניתוח נוסף. נקבע שבית החולים התרשל
בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל לאחרונה בחלקה תביעת רשלנות רפואית נגד בית החולים "בני ציון". התביעה הוגשה על ידי אישה שנותחה בבית החולים לאחר שאובחנה כסובלת מתסמונת שגורמת לכאבים חריפים בגב. במהלך הניתוח נעשה שימוש במקבע לא מתאים שקרס וגרם לשבר באחת החוליות והיא נאלצה לעבור ניתוח נוסף. השופט אברהים בולוס קבע שלא היה נכון לבצע את הניתוח ללא מקבע מתאים, וצריך היה לשקול את דחיית הניתוח או העברת התובעת לבית חולים אחר שבו קיים המקבע הנחוץ. עוד נקבע כי צריך היה ליידע את התובעת על המחסור במקבע והחלופות העומדות לרשותה.
התובעת (28) סבלה במשך שנים מכאבים והגבלות בגבה והיא אובחנה כסובלת מתסמונת "זנב סוס" שגורמת להפרעות נוירולוגיות קשות. במהלך הזמן מצבה החמיר ובשנת 2015 היא החלה לסבול בנוסף גם מחולשה ברגליים ובריחת שתן שנגרמו מהתסמונת.
בשל החשש מהדרדרות נוספת הומלץ לה על ניתוח דחוף. היא נותחה וחל שיפור משמעותי במצבה, אך כעבור שבועיים הכאבים והחולשה חזרו והיא הוכנסה לניתוח נוסף בשל פריצת דיסק חוזרת. בניתוח השני קובעו חוליות עמוד השדרה במקבע דינמי.
אלא שזמן קצר לאחר הניתוח השני חלה החרפה נוספת במצבה ובדיקת M.R.I גילתה שהמקבע הדינמי קרס וגרם לשבר באחת החוליות. בעקבות זאת התובעת הוכנסה לניתוח נוסף שבמהלכו בין היתר הוסר המקבע הדינמי והושם תחתיו מקבע קשיח.
בתביעה שהגישה נגד בית החולים טענה לרשלנות בטיפול הרפואי שקיבלה. היא צירפה חוות דעת רפואית שקבעה בין היתר כי בניתוח הראשון לא הוצא מספיק חומר דיסק, מה שהביא לפריצת דיסק חוזרת, ושהיה צורך לעשות שימוש במקבע קשיח ולא דינמי.
בית החולים הגיש חוות דעת נגדית לפיה כל הניתוחים התבצעו כראוי ולפי הפרקטיקה המקובלת. הרופא שניתח את התובעת העיד שנעשה שימוש במקבע דינמי מפני שלא היה בבית החולים מקבע קשיח והיה צורך מהיר לנתח את התובעת על מנת למנוע הדרדרות במצבה והתפתחות של נזק נוירולוגי.
לא הייתה בהילות
השופט בולוס קיבל את התביעה באופן חלקי. בנוגע לניתוח הראשון הוא התרשם כי פריצת דיסק חוזרת היא סיכון שמתרחש ב-2-5% מהמקרים בניתוחים דומים לזה שעברה התובעת, ולא מדובר ברשלנות.
בנוגע לניתוח השני לעומת זאת, דחה השופט את טענות בית החולים וקבע שלא נכון היה לבצע את הניתוח ללא מקבע מתאים. זאת, משום שלא הוכח שהייתה בהילות לבצע את הניתוח וניתן היה לבחור בחלופה אחרת כמו דחייתו למועד אחר או העברת התובעת לבית-חולים שיש בו מקבע מתאים.
השופט הוסיף כי בית-החולים הפר את חובתו הבסיסית לספק שירותי רפואה נאותים שכוללים את כל הציוד הדרוש והחיוני לביצוע הניתוח, וציין שביצוע הניתוח ללא מקבע מתאים היה מיותר.
השופט העמיד את נכותה של התובעת על שיעור של 10% ופסק לה פיצוי גלובלי בסך 100,000 שקל עבור פגיעה בכושר ההשתכרות, עזרה והוצאות הקשורות לניתוח השני.
בנוסף פסק השופט לתובעת פיצוי של 200,000 שקל בגין פגיעה באוטונומיה. הוא הסביר כי בכך שלא עודכנה על המחסור במקבע המתאים ועל קיומן של אפשרויות נוספות מלבד ביצוע הניתוח עם מקבע דינמי, נשללה ממנה הזכות לקבל מידע ולבחור בין האפשרויות מתוך רצון חופשי.
לא נקבעו הוצאות.
- ב"כ התובעת: עו"ד י' ריינפלד
- ב"כ בית-החולים: עו"ד ד' לוין
עו"ד ירון מויאל
עוסק/ת ב-
רשלנות רפואית
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין