בעל חברה חויב לפצות מנהל בכיר במפעל "פלקסטרוניקס" עקב הודעת מייל שהאשימה אותו בלקיחת שוחד.
בית משפט השלום בקריות קיבל בתחילת השבוע תביעת לשון הרע שהגיש מנהל בכיר במפעל "פלקסטרוניקס" נגד מנכ"ל לשעבר בקבוצת "אולטרייד", בעקבות הודעת מייל מכפישה שייחסה לו לקיחת שוחד וגרמה לו לצרות בעבודה. השופט שלמה מיכאל ארדמן קבע כי ההודעה נשלחה במטרה לפגוע במנהל וחייב את השולח בפיצוי של כ-77 אלף שקל.
בתביעת דיבה שהוגשה באמצעות עוה"ד עדיאל גוהר ואוהד גוהר נטען כי זמן קצר לאחר שהנתבע עזב את קבוצת "אולטרייד" (2013) הוא פתח חברה מתחרה וניסה לשכנע את התובע לגרום ל"פלקסטרוניקס" לעבוד עמו במקום עם הקבוצה.
משסרב להיענות לדרישתו, הנתבע שלח לקצין הביטחון במפעל הודעת מייל, במסגרתה האשים את התובע בקבלת שוחד מהבעלים של קבוצת "אולטרייד" ובהפרת כללי הבטיחות במפעל. התובע סיפר כי בנוסף למייל, הנתבע העלה את ההאשמות החמורות גם בפני מעסיקו. בעקבות זאת הוא נדרש לעבור בדיקת פוליגרף אך החליט לעזוב את המקום.
בעניין זה נטען כי ההאשמות השקריות של הנתבע – שיצרו מתח בינו לבין המעסיק – הן שגרמו לכך שאיבד את עבודתו.
מנגד, עו"ד יאיר זהבי הכחיש מטעם הנתבע שהוא פנה ישירות למעסיק של התובע, וטען כי המעסיק פנה אליו לאחר שאיתר את ההודעה בעצמו. מלבד זאת נטען כי שליחת ההודעה לקב"ט נחשבת כפנייה לבעל סמכות ולכן לא מהווה לשון הרע לפי החוק. כמו כן, נאמר כי אין לנתבע שום קשר לעזיבת התובע – שהתפטר מיוזמתו.
זדוני ונקמני
אלא שהעובדה שהנתבע לא טען בשום שלב כי דבריו היו אמת העידה לטעמו של השופט ארדמן על כך שמלכתחילה לא האמין באמיתות האשמותיו. השופט ציין כי ייחוס של עבירה פלילית ללא הוכחה או ראיה נחשבת ללשון הרע, בייחוד אם הדבר נעשה מתוך כוונה לפגוע.
השופט הוסיף כי עדויות של מנהלים אחרים ב"פלקסטרוניקס" אישרו כי הנתבע הוא שפנה למעסיק ולא ההפך, כך ש"תום לא היה כאן". לטעמו, הנתבע פעל מתוך כוונה ברורה לפגוע בתובע לאחר שסרב להיענות לדרישתו.
משנקבע כי מעשי הנתבע נחשבים ללשון הרע, השופט פנה לבחון את היקף הנזק שגרם לתובע. בהקשר זה נקבע כי התובע נאלץ לעזוב את העבודה בשל הרעת תנאים (בדיקת פוליגרף) שנוצרה בעקבות האשמותיו השקריות הנתבע – ולכן יש לראות בו כאילו פוטר. "אין לצפות כי מי שמואשם במעשים פליליים ימשיך לעסוק בעבודתו כאילו לא קרה דבר" כתב.
עם זאת, השופט ציין כי יש לקחת בחשבון שהתובע יכול היה להקטין את נזקיו לו היה מוצא עבודה חלופית לפני שעזב את מקום העבודה.
מהצד השני, השופט התחשב בכך שהנתבע מעולם לא התנצל על הדיבה שהפיץ "בכוונת זדון" ו"כדי לגרום לפיטוריו של התובע מתוך שיקולים כלכליים ונקמניים", כלשונו. ומנגד, לא נעלם מעיניו שהייתה זו הודעה חד-פעמית שלא הגיעה לגורמים נוספים מלבד המעסיק.
שקלול הנתונים האמורים הוביל את השופט לקבוע כי הפיצוי ההולם במקרה זה הוא 60 אלף שקל על פרסום לשון הרע ועוד 10,000 שקל על הנזק הממוני שנגרם לתובע עקב אובדן עבודתו. לסכומים אלה התווספו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 שקלים.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין