הדיירת המוגנת נפטרה - תביעת הפינוי נגד בנה התקבלה

בית המשפט קבע שהבן, גרוש בן 72, לא עומד בדרישות החוק להחשבתו כ"דייר נגזר" של אימו

בית משפט השלום בתל אביב קיבל לאחרונה תביעת סילוק יד שהוגשה נגד בנה של דיירת מוגנת אשר הלכה לעולמה לפני כשנתיים. השופטת עדי ניר בנימיני קבעה שהגבר - גרוש בעשור השמיני לחייו - לא עמד בשתי דרישות החוק להחשבתו כדייר מוגן ממשיך: מגוריו עם אימו למשך חצי שנה לפחות טרם מותה, והיותו חסר מקום מגורים בשעת פטירתה.

התובעות הן בעלות הדירה שבמוקד ההליך, ברחוב ארלוזורוב שבתל אביב. אימו של הנתבע גרה בנכס כדיירת מוגנת למשך קרוב ל-50 שנה, מכוח חוזה שנחתם בשנות השבעים. ב-2022 היא עברה למוסד סיעודי, וביולי 2023 הלכה לעולמה. כחודשיים לאחר מות האישה הוגשה התביעה לבית המשפט נגד בנה, המתגורר בנכס.

לעמדת התובעות, לנתבע אין זכויות כלשהן בדירתן מאחר שלא התגורר בה עם אימו למשך שישה חודשים לפחות טרם פטירתה, כפי שדורש החוק. לטענתן הוא עבר לגור בנכס מתוך כוונה להפוך לדייר מוגן בחוסר תום לב. בקשתן הייתה לצו שיורה על פינויו לאלתר.

לעומתן טען האיש (72) כי הוא זכאי להמשיך להתגורר בנכס בדיירות מוגנת מכוח היותו "דייר נגזר" לאחר פטירת אימו. לגרסתו הוא עבר לגור בנכס כבר בשנת 2021 - כשנתיים טרם מות אימו - ומאז התגורר שם דרך קבע, כך שמתקיים לגביו התנאי של מגורים למשך חצי שנה לפחות.

מרכז חייו - בחיפה

אבל השופטת בנימיני קבעה שלא מתקיימים לגבי הנתבע שני התנאים המצטברים שבחוק לצורך החשבתו כדייר מוגן ממשיך: מגורים למשך חצי שנה סמוך לפטירת הדייר המקורי, והיעדר מקום מגורים חלופי בזמן פטירת האחרון.

אשר לתנאי הראשון קבעה השופטת, בפשטות, שהוא לא הוכח. "פרט לגרסתו, הנתבע לא הביא ראיות פוזיטיביות לביסוס הטענה כי מתגורר דרך קבע במושכר מאז 2021, ראיות שניתן היה לצרף בנקל", כתבה. כך למשל, הוא לא צירף אסמכתאות על תשלומי חשבונות בדירה, ואף לא זימן קרובים או שכנים שיעידו כי הוא מתגורר בנכס מזה מספר שנים.

השופטת הסבירה שניתן היה לעצור כאן את הדיון, ואולם למעלה מן הצורך קבעה שגם התנאי הנוסף בחוק לא מתקיים ביחס לאיש. היא התרשמה שבפועל מרכז חייו בחיפה - עיר שבה לאשתו לשעבר דירה - והשניים מצויים בקשר קרוב ואף הביאו לעולם ילד לאחר גירושיהם.

בהקשר לכך הסבירה השופטת שבהתאם לפסיקה, די להראות שלנתבע הייתה "הרשאת מגורים" חלופית בלבד בשעת פטירת אימו כדי לשלול ממנו את הזכאות, גם אם אין דירה בבעלותו. לדבריה, תכלית התנאי היא למנוע מצב שבו מי מילדיו של דייר מוגן יישארו ללא קורת גג אחרי מותו.

מכאן, לדברי השופטת, שהנתבע לא עמד גם בתנאי השני. בנסיבות אלה התביעה התקבלה והנתבע חויב להתפנות מהדירה תוך ארבעה חודשים. הוא חויב בהוצאות בסך 10,000 שקל לטובת בעלות הנכס.

• ב"כ התובעות: עו"ד דוד הנדל
• ב"כ הנתבע: עו"ד דניאל נאמן
  

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.