ידיעה בלעדית של פסקדין שפורסמה גם ב
לפסק הדין בעניין י.ס. נגד א.ס. ואח'
בני זוג התגוררו בדירה שנרכשה על ידי אחי הבעל ונרשמה על שמו. לאחר שנפרדו, ביקשה האישה להצהיר כי מחצית מהזכויות בדירה שייכות לה, שכן לטענתה, גיסה רכש את הדירה עבורה ועבור בעלה. בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב קיבל את התביעה.
בני זוג גרו בדירה שכורה במשך 9 שנים יחד עם ילדיהם. לאחר שעסקה לרכישת הדירה על ידם לא יצאה לפועל, רכש את הדירה אחי הבעל, ובני הזוג המשיכו להתגורר בה. בחלוף מספר שנים, עלו נישואיהם על שרטון, הבעל עזב את הדירה, ואחיו, בעל הדירה, דרש את פינויה.
בשל כך, הגישה האישה תביעה, בה ביקשה כי יוצהר שמחצית מהזכויות בדירה שייכות לה. לטענתה, האח, גיסה, רכש את הדירה בנאמנות עבורה ועבור בעלה, מכספם ובהתאם להסכמות ביניהם. זאת, משום שבאותה תקופה היו השניים מוגבלים באמצעים והם חששו מעיקולים.
עוד הוסיפה, כי הדירה נרכשה בין היתר באמצעות הלוואות שהיא ובעלה נטלו, וכי הם אף שילמו לאח 1,000 שקל בחודש עבור שיפוץ שנעשה בבניין.
האישה טענה באמצעות עו"ד אריק דדון, כי למעשה, היא ובעלה כרתו הסכם נאמנות עם האח, על פיו הדירה תירשם על שמו באופן פורמאלי בלבד, עד שיסלקו את ההלוואות ויוכלו להעביר אותה על שמם. לטענתה, בשל יחסי האמון ששררו ביניהם באותה תקופה, לא נחתם הסכם בכתב.
עוה"ד בעז קראוס ואילן ערן, טענו בשם האח והבעל, כי טענות האישה נוגדות את הרישום בפנקסי המקרקעין, וכי מעולם לא נכרת כל הסכם נאמנות. לטענתם, הוא רכש את הדירה כדי לסייע לבני הזוג, לאחר שהבעל (אחיו) סיפר לו שבעל הדירה מתכוון למכור אותה ולפנות אותם. עוד טענו, כי הוא סיכם עם בני הזוג, שהם ימשיכו להתגורר בה תמורת דמי שכירות, עד אשר ירצה למכור אותה.
לא כל הסכם חייב להיות בכתב
השופט יהורם שקד קבע כי מחצית הזכויות בדירה שייכות לאישה, כאמור.
נקבע, כי מהעדויות והראיות עולה כי בין האח לבין בני הזוג אכן נכרת הסכם נאמנות, ולפיכך האישה זכאית למחצית מהזכויות בה.
קביעה זו מתחזקת לאור העובדה שבני הזוג הם שניהלו את המשא ומתן לרכישת הדירה, ומתבקשת למקרא הסכם הרכישה, המוכיח שבני הזוג היו הצדדים האמיתיים לעסקה.
נפסק, כי הסכם נאמנות אינו חייב להיות בכתב, והעובדה שלא נחתם בפועל אינה שוללת את עצם קיומו, בפרט בנסיבותיו של המקרה הזה, בהן טיב היחסים בין הצדדים- בני משפחה, התאפיין באמון הדדי.
עוד נקבע, כי טענת הנאמנות אינה סותרת את הרישום בפנקס המקרקעין, אלא נותנת לו משמעות נוספת, שאינה משתקפת בנסח הטאבו.
לפיכך כאמור, קבע השופט כי האישה זכאית לפנות ללשכת רישום המקרקעין בבקשה לרישום הערת אזהרה על שמה. עם זאת, נקבע כי התנהלותם הדיונית של האישה ובא כוחה הייתה בלתי נאותה, ולפיכך לא נפסקו הוצאות לטובתה.
אורנה גלברד, עו"ד ומגשרת בתחום המשפחה, מסבירה כי "המסקנה מפסק דין זה הינה, כי כאשר בני זוג מתגוררים בדירה הרשומה על-שם אחר (הורים, אחים, וכד'), יש חשיבות עצומה לעיגון זכויות בעלי הדירה ויחסי הגומלין ביניהם, בהסכם כתוב."
"אלמלא כן", היא מזהירה "ביום מן הימים, עלולים בעלי הדירה לגלות כי זכויותיהם מצויות בסיכון".
עו"ד צבי טהורי, העוסק בדיני משפחה, משבח את אומץ ליבו של השופט שקד. הוא מסביר, כי "זהו פסק דין תקדימי וחשוב, משום שביהמ"ש העניק לאישה זכויות בדירה שכלל אינה רשומה על שמה או על שם בעלה, וקבע רק על סמך עדויות וראיות חיצוניות, שהיא נרכשה בנאמנות.
"עם זאת", הוא מזכיר, כי "תמיד ייבחן כל מקרה לגופו, ויוכרע על פי טיב העדים והראיות שהובאו בפני ביהמ"ש".
לפסק הדין בעניין י.ס. נגד א.ס. ואח'
למדור: דיני משפחה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.