ב-1995 חתמה אישה על הסכם לרכישת משק במושב כשאת התמורה המלאה שילמה אמה. ב-2013 הבת דרשה לפנות את אחיה שגר בנכס עם משפחתו אך בית המשפט המחוזי קבע שהבעלות שייכת לאם.
לפני כארבע שנים הגישה אישה תביעה נגד אחיה ודרשה שהוא יפנה משק באחד המושבים בצפון הארץ בו הוא מתגורר עם משפחתו מאז 2011. היא סיפרה שב-1995 היא רכשה את המשק תמורת 100,000 דולר ומזה מספר שנים היא מבקשת למכור אותו אך כל פניותיה לאחיה לעזוב את המקום נדחו.
האח הציג תמונה שונה וטען שהוא גר במשק ברשות אמם של השניים שהיא בעלת הנכס האמיתית. לדבריו, הבת חתמה על הסכם המכר בנאמנות עבור האם והאחרונה שילמה את כל התמורה. הוא הציג העתק של מסמך מספטמבר 1995 בו הצהירה הבת שאין לה זכות בנכס ושהתמורה שולמה במלואה על ידי האם.
האח הסביר שלאמו משק נוסף ולנוכח הוראת רמ״י שלפיה לא ניתן להירשם כבעלים של שני משקים במקביל, היא ביקשה מבתה לחתום על הסכם המכר בנאמנות עבורה. הוא ציין שבאותו זמן הבת גרה עם האם ויחסיהן היו קרובים מאוד. הבת טענה בתגובה שהסכם הנאמנות מזויף.
בית המשפט למשפחה בקריות קיבל לפני כשנה את תביעת הפינוי והורה לאח לעזוב. הוא קבע שהאח לא הוכיח את אמיתות חתימת הבת על הסכם הנאמנות. עוד נקבע שהאם אמנם שילמה את מלוא התמורה אך ביחסי הורים וילדים קיימת ״חזקת מתנה״.
בערעור שהגיש האח לבית המשפט המחוזי הוא טען שהנטל להוכיח שחתימתה זויפה מוטל על האחות והיא לא עמדה בו. האח הדגיש שאמו היא שמימנה את רכישת המשק, שיפצה את הנכס שהיה עליו, נשאה בהוצאות הליך משפטי שנוהל נגד המוכרת ונהנתה במשך השנים מהתמורה שצמחה מהמשק החקלאי. לעומת זאת, אחותו מעולם לא גרה במקום ולא דרשה לקבל את התמורה החקלאית.
האח הוסיף שאחותו בעצמה לא טענה שמדובר במתנה ובכל מקרה זכויותיה טרם נרשמו ולכן לכל היותר מדובר בהתחייבות לתת מתנה שאמו רשאית לבטל לנוכח התנהגותה המחפירה.
האחות השיבה שאמם סייעה כלכלית לילדיה האחרים בסכומים מאוד גבוהים ועל רקע זה סיועה הכספי לשם רכישת המשק הוא דבר הגיוני ביותר.
מנהג בעלים
השופט סארי ג׳יוסי מבית המשפט המחוזי בחיפה ציין שהאח לא הוכיח שהסכם הנאמנות שהציג אמיתי והוא גם לא הצליחה להסביר מה עלה בגורל המסמך המקורי.
עם זאת קבע השופט שבין האם לבין הבת נוצרה נאמנות משתמעת. לדבריו, מאחר שמדובר באם ובתה חלה ביחסים ביניהן חזקת המתנה שקובעת שמתייחסים להעברה ללא תמורה בין הורה לילד כמתנה, אלא אם הוכח אחרת. השופט הדגיש שמדובר בחזקה שניתנת לסתירה ובמקרה זה מכלול הראיות מוביל למסקנה שהאם התכוונה לשמור לעצמה את הבעלות בנכס.
השופט ציין בהקשר זה שהאם ״נהגה במשק מנהג בעלים״, שילמה את התמורה, מימנה את ההליך המשפטי מול המוכרת, מימנה את השיפוץ שנערך בנכס וקבעה מי יגור בו בכל נקודת זמן. ״בכך הביעה את כוונתה שהמשק יישאר בבעלותה ולא שניתן במתנה לבתה וחתנה״, כתב.
בנסיבות אלה קבע השופט שהזכויות במשק שייכות לאם והאחות אינה יכולה לדרוש את פינוי האח.
השופטים חננאל שרעבי ואספרנצה אלון הצטרפו לפסק הדין.
לא ניתן צו להוצאות.
לקריאת פסק הדין המלא
- ב״כ המערערים: עו״ד מקרקעין שלמה עובדיה
- ב״כ המשיבים: עו״ד דן זוהר, עו״ד אייל אלקסלסי
עו"ד חגי שומרון
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין