האם האישה זכאית לסכום הכתובה בנוסף לחלקה ברכוש המשותף?

סעיף 17 לחוק יחסי ממון בין בני זוג יצר מצב לא ברור בשאלת הכתובה, האם האישה תקבלה בנוסף למחצית הרכוש המשותף או בתוכו. בבתי הדין הרבניים הובעו לאחרונה גישות שונות בסוגייה זו.  

הזכות לקבל את סכום כתובה לו התחייב הבעל במעמד טקס הנישואין, קמה לאישה עם הגירושים. יש המזלזלים בהתחייבות זו ומגזימים בסכומים ויש המתחשבים בחיוב רציני זה ומתחייבים על סכום נמוך. האם הסכום הננקב במסמך הכתובה צריך להתווסף לחלקה במחצית הרכוש ומשולם מתוך חלקו של הבעל?  

לייעוץ בדיני משפחה:

עורך דין דיני משפחה

סעיף 17 לחוק יחסי ממון קובע מפורשות שחלוקת הרכוש בין בני זוג אינה פוגעת בזכות האישה לקבלת סכום כתובתה, ומכאן שמחלקו של הבעל יש לשלם לה את סכום הכתובה. יוצא שהאישה מקבלת את מחצית הרכוש + סכום כתובתה.

ביה"ד הרבני האזורי בנתניה פסק לפני כחודש ימים כי האישה זכאית לסכום הכתובה גם אם התנהגותה עברה את גבול הנאמנות. באותו מקרה האישה נתפסה במגע וייחוד עם גבר זר. על אף ששרכה דרכה, הבעל חויב בתשלום הכתובה לאישה בסך 72,000 שקל (תיק 922361/3).

אולם, סכום הכתובה אינו משולם אוטומטית מתוך חלקו של הבעל בחלוקת הרכוש. הסיבה לכך היא התנגשות (רועמת) בין הדין הדתי הנוהג בבית הדין הרבני לבין חוק יחסי ממון החילוני, שהוטל בכפייה גם על בית דין הרבני המחויב לפעול על פיו ולא על פי דין תורה. משכך נוהגים בבית הדין הרבני לומר "אין כפל מבצעים", לאמור, האישה לא תוכל לקבל על פי חוק יחסי ממון מה שלא מגיע לה לפי דין תורה ולכן נקזז זאת מסכום הכתובה.

עם כל ההתרעמות של הנשים על כך, יש בכך דווקא איזון הוגן מצד בית הדין הדתי לדין האזרחי, שכן הכתובה משולמת לאישה כחילופין לרכוש של הבעל שאינה חולקת עמו על פי דין התורה ומכאן שדרך זו נכונה.

הגבוה מבין השניים

כיצד ביה"ד הרבני מתמודד עם סעיף 17 לחוק שנחקק דווקא לטובת הדין הדתי, לפני דרישת הצד הדתי. בפסק דין שניתן לפני חודשים ספורים בביה"ד הרבני בתל אביב נדון עניין זה. האישה קיבלה על פי חוק יחסי ממון (איזון המשאבים) סכום של כ- 3.6 מיליון שקל מכספי הבעל, אך תבעה גם את סכום כתובתה העומד על סך של 763,000 שקל.

ביה"ד קבע שסכום זה נכלל בתוך הסכום שקיבלה מבעלה מכוח איזון המשאבים (אין "כפל מבצעים"). ביה"ד הרבני בפסק פסק שאין לראות בחוק יחסי ממון הוראה שהאישה זכאית לקבל זכויות מכוח החוק וגם לקבל את הסכומים המגיעים לה מכוח הכתובה.

רק במקרה שבו סכום הכתובה עולה על מה שמגיע לה מכוח איזון המשאבים היא תקבל את סכום כתובתה המלא ולא את הרכוש. כלומר הגבוה משניהם (תיק 968581/3).

הלכה למעשה, בכך יוּשב "הסכסוך" המשפטי שבין הדינים השונים – חוק יחסי ממון מול הדין הדתי הנוהג בבתי הדין הרבניים. 

אלא שטרם יבשה הדיו על פסק דין זה ובא פסק דין חדש שניתן לפני כשלושה שבועות מבית הדין הרבני הגדול (ערכאת הערעור) אשר קבע את ההפך. נקבע כי האישה זכאית לסכום כתובתה בנוסף לחלקה ברכוש הבעל מכוח אותו סעיף 17 לחוק יחסי ממון (תיק 938923/2).

יחד עם זאת, בית הדין הדגיש שבמקרה זה הבעל בחר לדון בענייני הרכוש בביהמ"ש ולא בביה"ד, ולכן "אין לבעל להלין אלא על עצמו". באופן חריג ויוצא דופן חייב ביה"ד את הבעל בהוצאות משפט בסך 25,000 שקל – דבר נדיר כלשעצמו.

לסיכום, ניתן לומר כי למעשה הכל תלוי בגודל ההתחייבות מרצון של הבעל ביום נישואיו. יש המרבה ויש ההמעיט. צריך לדעת כי בבוא יום פקודה, מוות או גירושין, יש להתחייבות זו תוקף של ממש כאשר האישה תבוא לגבות את כתובתה. נושא הכתובה הפך ללהיט ואין סכסוך במשפחה או ירושה שהכתובה אינה עולה בו על סדר היום.  

* עורך דין אורי צפת עוסק בדיני משפחה

*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

www.psakdin.co.il

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.