השניים חתמו על הסכם גירושין שלפיו הבעל ישלם סכום כתובה מופחת אם יעמוד בתנאים מסוימים. האישה טענה כי האיש לא שילם ולא מתכוון לשלם, אך בית הדין שוכנע כי דווקא מחדל מהצד שלה מנע ממנו לשלם בזמן.
בית הדין הרבני האזורי בירושלים קיבל את בקשתו של גבר שאשתו פתחה נגדו תיק הוצאה לפועל על סך 520,000 שקל, וחייב אותו ב-200,000 שקל בלבד. הרכב הדיינים – אב"ד הרב יצחק אושינסקי, הרב מאיר קאהן והרב יעקב מ' שטיינהויז – קיבל את טענות המבקש ועורך דינו יעקב שמשי, שלפיהן האיש עמד בתנאים שנקבעו בהסכם גירושין של הצדדים.
השניים חתמו על ההסכם ביולי 2017, בפני בית הדין הרבני הגדול. בהסכם נקבע בין היתר כי הבעל ישלם לאשתו 200,000 שקל כתשלום עבור כתובה, וכי הכסף ישולם מתוך כספי דירה של האיש, כאשר תימכר, ולא יאוחר מתשעה חודשים – "המוקדם מביניהם".
ההסכם המשיך וקבע כי אם לא ישלם בזמן ובתנאים שנקבעו, יצטרך לשלם את הסכום המלא שצוין בכתובה על סך 520,000 שקל.
האישה שיוצגה על ידי עו"ד שלום פוריס ועו"ד שי חיים אניספלד, סברה שבעלה לא עמד בתנאי הפירעון שנקבעו בהסכם ולא שילם לה דבר. טענה היתה כי כעת, משחלפו תשעה חודשים, עליו לשלם לה את הסכום המלא, ואף פתחה נגדו תיק הוצאה לפועל בהתאם.
בעקבות זאת הגיש האיש בקשה לבית הדין, בה ביקש לקבוע שהחיוב המוטל עליו כעת הוא עדיין 200,000 שקל בלבד. המבקש הפנה לכך שבהסכם נקבע כי הסכום יועבר לחשבון נאמנות על שם בא כוח האישה, אלא שחשבון כזה לא נפתח ולא נמסרו לו פרטים, כך שהאישה לא קיימה את חובתה על פי ההסכם.
לטענת המבקש הדבר נעשה בכוונה, על מנת לדרוש מאוחר יותר את הסכום המלא.
כך שעיקר טענות בא כוח המשיבה עד כה היו, שהוא שלח הודעה תוך בקשה להעברת הכספים למשרדו, וכן שעל המבקש היה להפקיד את התשלום לחשבון נאמנות כללי של בא כוח המשיבה.
"נסתרות הלב"
לאחר שפירטו את טענות הצדדים ואף עיינו בתכתובות המיילים שבין עורכי הדין, הדיינים הבהירו כי אכן כחודש לאחר הסכם הגירושין – ואף יומיים לפני מכירת הדירה – בא כוח המבקש שלח לבא כוח המשיבה מייל שבו ביקש לשלם את הסך 200,000 שקל, וביקש לקבל את פרטי חשבון הנאמנות שפתח לשם כך.
ואולם, בא כוח המשיבה לא מסר לו פרטי חשבון כנדרש בהסכם הגירושין, אלא ביקש ממנו להעביר את התשלום לחשבון נאמנות כללי של המשרד. "כך שאי התשלום במועדו, לא נבע בשל עיכובו של המבקש, אלא בשל אי שיתוף פעולה מצד המשיבה לקיום תנאי ההסכם", כתבו הדיינים.
הדיינים הוסיפו כי "לא נעלמה מעינינו טענת המשיבה כי המבקש לא באמת רצה לשלם לה במועד, אך כל הנ"ל הינו כבר בגדר 'נסתרות הלב', ואין אנו יודעים מה הייתה כוונתו באמת. בהתאם למיילים ששלח בא כוח המבקש לבא כוח המשיבה, נראה שהמבקש כן רצה לשלם את סך חיוב הכתובה (הסך הנמוך) בתוך המועד שהוקצב לו לשם כך".
הדיינים חתמו ופסקו כי "בנסיבות העניין ולאור המתואר מעלה, בית הדין מקבל את תביעת המבקש, וקובע כי לא ניתן לחייב את המבקש עבור כתובת אשתו מעבר לסך 200,000 ש"ח".
- ב"כ המבקש: עו"ד יעקב שמשי
- ב"כ המשיבה: עו"ד שלום פוריס ועו"ד שי חיים אניספלד
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין