דירת בני הזוג מומנה בחלקה מכספי הבעל – בגירושים הוא דרש החזר על ההשקעה

חצי ממחיר הדירה שולם מכספי האיש ועל המחצית השנייה לקחו בני הזוג משכנתה. תביעתו לקבל את כספו חזרה נדחתה ונקבע שהכסף התמזג בדירה המשותפת

שופטת בית משפט למשפחה בראשון לציון, מיכל סער, הכריעה לאחרונה בתביעת בעל לקבלת כספים שהשקיע בדירת המגורים שרכש עם אשתו לשעבר. כמחצית מהדירה נרכשה במימון כספים שהביא האיש ממכירת דירה שהייתה לו לפני הנישואים, והיתרה שולמה באמצעות משכנתה שנטלו יחד בני הזוג. עם הגירושים ביקשה האישה את פירוק השיתוף בדירה אך האיש דרש לקבל את הסכום ששילם מכספו. נקבע כי הוא לא זכאי להחזר שכן הכספים הוטמעו בדירה המשותפת שנרכשה לצרכי המשפחה המתרחבת ונרשמה על שם שני בני הזוג.

הצדדים נישאו בשנת 2007 ונולדו להם ארבעה ילדים. בשנת 2019, במסגרת הליכי גירושים בין הצדדים, עתרה האישה לפרק את השיתוף בדירה. שנה לאחר מכן נכנסו הגירושים לתוקף.

בתביעה שהגיש התובע הוא סיפר שטרם הנישואים, בשנת 2004, רכש בעצמו דירה בסכום של 385,492 שקל ומכר אותה ב- 592,000 שקל.

לדבריו, בסכום זה ובתוספת משכנתה בסך 600,000 שקל שנטלו הצדדים, הם קנו את הדירה המשותפת והזכויות בה נרשמו בטאבו על שם שניהם. בעקבות הגירושים הוא דרש לקבל בחזרה את הסכום ששילם בעצמו עבור רכישת הדירה. לדבריו, מדובר בכספים שהתקבלו מנכס חיצוני שרכש לבדו לפני הנישואים ושאינו בר איזון. רישום הדירה המשותפת על שם שני הצדדים, הוסיף, לא מעיד על ויתור מצדו.

הנתבעת טענה מנגד כי יש לחלק את התמורה שתתקבל ממכירת הדירה באופן שווה, שכן השניים לא חתמו על הסכם ממון וחל עליהם חוק יחסי ממון שלפיו כל אחד מהם זכאי בגירושים למחצית מכלל הנכסים. לטענתה, אף שדירתו הראשונה של התובע הייתה נכס חיצוני לנישואים, כספי התמורה ממכירתה הפכו לנכס משותף עם הפקדתם בחשבון הבנק המשותף של הצדדים ורכישת הדירה המשותפת.

כוונה לשתף

השופטת מיכל סער דחתה את תביעת האיש. היא הסבירה כי משלא חתמו הצדדים על הסכם ממון, חל עליהם חוק יחסי ממון במסגרתו יכול בן הזוג האחר לטעון שנכס חיצוני לנישואים יחולק באופן שווה בין בני הזוג, אך עליו להוכיח שהייתה כוונה לשיתוף בנוגע לאותו נכס.

השופטת ציינה כי הדירה הראשונה שרכש התובע טרם הנישואים היא אכן נכס חיצוני. עם זאת, קבעה, התובע ערבב את הכספים שקיבל ממכירת הדירה ברכוש המשותף של הצדדים.

בעניין זה היא ציינה כי התובע עצמו טען שהדירה בבעלות משותפת. כמו כן, שני בני הזוג הוגדרו כרוכשים של הדירה בהסכם המכר, הדירה נרשמה בטאבו על שם שניהם, והם נטלו יחד משכנתה עבור רכישת הדירה ושילמו את ההחזרים במהלך החיים המשותפים.

מעבר לכך, ציינה השופטת, יש לקחת בחשבון את מהות הנכס. מדובר בדירת מגורים שנרכשה לשם החיים המשותפים והרחבת המשפחה, ומה גם שהתובע לא הוכיח כי הבהיר לנתבעת בזמן הרכישה שהוא מעוניין לשמור על הפרדה רכושית של כספי הדירה הראשונה.

לבסוף ציינה השופטת שחלוקה בלתי שוויונית במסגרת חוק יחסי ממון תיעשה רק במקרים מיוחדים ויוצאים מן הכלל, מה שלא מתרחש במקרה זה.

לפיכך נקבע שתמורת מכירת הדירה המשותפת תחולק שווה בשווה בין הצדדים.

התובע חויב בהוצאות הנתבעת בסך 5,000 שקל.

• שמות באי כוח הצדדים לא אוזכרו בפסק הדין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין