בשנת 2003 הכריז ארגון אונסק"ו על "העיר הלבנה" בתל-אביב כעל אתר מורשת עולמית והוטלו הגבלות על הבנייה במקום. טענות הדיירים כי ההגבלות הללו פוגעות בזכויתיהם נדחו.
ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ולבניה דחתה באחרונה ערר שהגישו בעלי דירות בשני בניינים ברחוב יונה הנביא בתל-אביב המצויים במתחם "העיר הלבנה" שהוכרז ב-2003 כאתר מורשת עולמית בעל חשיבות היסטורית על-ידי אונסק"ו.
בעלי הדירות ביקשו לאשר להם במסגרת תמ"א 38 גם לסטות מקו הבניין המותר אך המועצה הארצית קיבלה את עמדתן של ועדות התכנון בתל-אביב, שלפיה קו הבניין הקדמי הוא "מאפיין מרכזי במרחב הציבורי ובעל השפעה דרמטית על צורת הבינוי האחידה ברחוב, תצורות רחובות ורובעים וחווית הולך הרגל".
ב-2016 הגישו בעלי הדירות בשני הבניינים בקשה לפי תמ"א 38 להתיר להם להרוס אותם ולהקים תחתם בניינים בעלי 5 קומות וקומת גג חלקית. הבקשה גם כללה היתר להקלה בקו הבניין הקדמי בשיעור של מטר אחד לכיוון רחוב יונה הנביא – מ-4 מטר מותרים ל-3 מטר.
בהחלטה ראשונית, הוועדה המקומית לתכנון ובנייה אישרה את בקשתם, כולל ההקלה. אולם מאוחר יותר, הוועדה המקומית ואחריה גם הוועדה המחוזית החליטו שלא לאשר את ההקלה, וזאת לנוכח הודעה שפורסמה על פי חוק התכנון והבנייה בנובמבר 2016 בדבר תיקונים והגבלות על היתרי בנייה במתחם המורשת ההיסטורי.
בערר שהגישו בעלי הדירות למועצה הארצית הם העלו שורה של טענות בדבר פגיעה בזכויותיהם, וביקשו שההודעה מ-2016 לא תחול על בקשתם.
מרחב ציבורי ראוי
אלא שחברי הוועדה הסבירו כי על פי חוק התכנון והבנייה זכויותיהם של מבקשי היתר לפי תמ"א 38 מסויגות מלכתחילה ונתונות לשיקול דעתה של הוועדה המקומית.
במילים אחרות, החוק מקנה לוועדה שיקול דעת,המשקף את הצורך לאזן בין האינטרסים הפרטיים של דיירי הבניין לבין אינטרסים ציבוריים-תכנוניים רחבים יותר.
בהקשר של אזורים לשימור, הוועדה ציינה כי בעבר בית המשפט העדיף באופן עקרוני את התכנון הכולל על פני תכנית נקודתית בשטח מצומצם.
בהחלטה נכתב כי "מדיניות תכנונית אדריכלית מהווה נימוק סביר ואף ראוי לדחיית בקשה להיתר בנייה, כאשר אישורה עשוי לסכל תכנית עתידית המבקשת להגשים את המלצות הכרזת אונסק"ו".
הוועדה הוסיפה כי "בפרט, ניתן משקל רב לייחוד הארכיטקטוני וההיסטורי של מבני 'העיר הלבנה' בתל אביב, הנוגעים לענייננו".
לגופו של עניין, לאחר ניתוח מפורט של הדברים, חברי הוועדה סברו כי דחיית בקשת העוררים הייתה "מוצדקת ומידתית", ויוצרת "מרחב ציבורי ראוי". הוועדה אף ציינה כי ההחלטה מבטאת איזון סביר בין השיקולים שביסוד תמ"א 38 וחיזוק מבנים, לבין השיקולים הרחבים של שימור המרקם האורבני הייחודי כפי שבא לידי ביטוי בהכרזת אונסק"ו.
- ב"כ העוררים: עו"ד דיני מקרקעין מיכה גדרון ו/או מיכל הלברשטם-דגני
- ב"כ המשיבה 1: עו"ד הדר ברנט ואח'
- ב"כ המשיבה 2: עו"ד דרורי שפירא
עו"ד אודליה נמיר
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.