דיווח למשטרה במקרה של מעילה בארגון

במקרים רבים של מעילות מתעוררת השאלה האם לפנות למשטרה ולהגיש תלונה. לשאלה פנים רבות ונימוקים טובים לשני הצדדים. בפועל במרבית המקרים בארץ לא מוגשת תלונה במשטרה. היקף המקרים המדווח עומד מניסיוננו בטיפול במעילות על פחות מ- 20%.

במסגרת המאמר נציג את השיקולים אשר מנחים את קובעי המדיניות בארגון לגבי ההחלטה על הגשת תלונה במשטרה.

מניסיוננו, ההחלטה הסופית על אופן הטיפול במעילה והגשת תלונה במשטרה מבוססת לרוב על שלושה היבטים כמפורט להלן:

1. האם קיימת חובה חוקית להגשת תלונה.
2. האם הגשת תלונה תתרום להליך החקירה.
3. האם מדיניות הארגון דורשת הגשת תלונה.

1. חובה חוקית

במסגרת הדיונים לגבי הצורך בהגשת תלונה במשטרה נשמעים לא אחת הטיעונים הבאים: מעילה הינה עבירה מסוג פשע המחייבת הגשת תלונה, מעילה מהווה עבירה של מרמה וזיוף המחייבת דיווח למשטרה, מעילה הינה עבירה פלילית המחייבת הגשת תלונה או גוף המקבל מימון ציבורי מחויב בהגשת תלונה בכל מקרה חשד למעילה.

למרות שרבים מעלים טיעונים אלו ואחרים הרי שמבחינה חוקית אין בחוק העונשין או בחוק אחר כל חובה חקוקה להגיש תלונה במשטרת ישראל על מעילה שהתגלתה.

עיון מעמיק בחוק העונשין מעלה, כי קיימים סעיפים רבים הדנים בעבירות שונות על החוק והקשורות לביצוע גניבות, מעילות, ופעולות מרמה. עם זאת, לא מצא המחוקק מקום להתערב ולחייב אדם או ישות משפטית אחרת, להגיש תלונה על ביצוע מעילה. במקרה בו נגנב לאדם רכוש כלשהו אין כל חובה להתלונן. בדומה, סבר המחוקק כי גם בארגונים אין מקום לחייב בהגשת תלונה. נושא הגשת התלונה לטיפול משטרתי הושאר לשיקול דעתו של כל אדם או ארגון בהתאם לשיקול דעתם ורצונם.

נשאלת השאלה מהיכן נובעת הטעות הנפוצה כל כך כי קיימת חובה כאמור. התשובה לכך נעוצה, לדעתי, בבלבול הקשור לסעיף 262 לחוק העונשין - אי מניעת פשע.

סעיף זה קובע כדלהלן:

  "מי שידע כי פלוני זומם לעשות מעשה פשע ולא נקט כל האמצעים הסבירים למנוע את עשייתו או את השלמתו, דינו - מאסר שנתיים".

מניתוח הסעיף עולה כי החובה החוקית קיימת רק במקרה של ידיעה על פשע העומד להתרחש ולא על פשע שכבר אירע. חשוב לציין כי רק במקרה של מרגלית הר שפי, הורשע אדם לפי סעיף זה. הסיבה לשימוש הנדיר בסעיף זה נובעת מהקושי להוכיח את מרכיב הידיעה, של אדם לגבי פשע שעומד להתרחש.

נשאלת השאלה האם הדין הנ"ל נכון לכל סוגי החברות: פרטיות, ציבוריות, עמותות, אגודות שיתופיות וגופים ציבוריים.

בחברה פרטית אשר לציבור אין עניין בה, ברור ההיגיון שלא לחייב את בעלי המניות לפנות למשטרה. לעומת זאת, בחברה ציבורית האם יתכן כי לא ידווח על מעילה?

כאמור בחוק העונשין לא קיימת דרישה להגשת תלונה. גם בתקנות ניירות ערך ובחוק החברות לא קיימת דרישה כאמור. עם זאת חשוב לציין כי קיימת דרישה להוצאת דיווח מידי לבורסה לניירות ערך במקרה שמדובר באירוע מהותי שיש לו השפעה על הדו"חות הכספיים, פעילות החברה או מצבה הכספי. גילוי מעילה בהחלט יכול להיכנס להגדרה זו ולדרוש דיווח מידי.

לגבי גוף ציבורי, קיימות בעיקר הנחיות לגבי הגנה על חושפי שחיתיות ודיווח על חשדות לאי סדרים. נושא הדיווח למשטרה לא נכלל בהוראות התקשיר או בהוראות אחרות. במצב של חשד למעילה על העובד לפנות לממונה על הגורם החשוד. אין בכללים המפורטים לחייב את העובד או את הארגון להתלונן במשטרה.

2. יתרונות וחסרונות בהגשת תלונה למשטרה

כאמור, אין חובה להגיש תלונה במשטרה. לאור האמור הפניה למשטרה תעשה רק במקרה שהדבר יקדם את האינטרסים של הארגון בטיפול במעילה. במצב בו החסרונות עולים על היתרונות יעדיף הארגון שלא לפנות למשטרה ולטפל בנושא בכוחות עצמו. להלן רשימה של שיקולים בעד ונגד:

שיקולים נגד

היבט פרגמטי

מנהלים רבים מודעים לכך כי הגשת תלונה במשטרה וחקירה של גורמי האכיפה ייקחו זמן רב. עד להשלמת החקירה והגשת כתב אישום עוברות לעיתים מספר שנים. לאחר מכן עד שמסתיימים הדיונים בבית המשפט עוברות עוד כמה שנים. בנוסף, למרות הגשת התלונה וכן תביעה אזרחית, אין כל ביטחון כי כספי המעילה יוחזרו לארגון. יותר מכך, לעובד שמעל אין כל אינטרס להחזיר את הכספים למעביד לאחר שהוגשו נגדו תביעות אזרחיות ותלונה במשטרה. לאור האמור לעיל במצב של גילוי מעילה מתנהל לרוב בשלבים הראשונים, משא ומתן בין המועל ועורך הדין המייצג אותו לבין הארגון. העסקה שמתגבשת לרוב היא החזרת חלק מכספי המעילה בתמורה לאי הגשת תלונה במשטרה. לארגון, החיסכון בזמן ובמשאבים וקבלת חלק מכספי המעילה באופן מיידי, שווים לעיתים את הפשרה עם המועל ואי הגשת תלונה במשטרה.

פגיעה במוניטין החברה

סיבה נוספת לחוסר הרצון של ארגונים לדווח למשטרה על המעילה נובעת מחשש מוצדק לפגיעה במוניטין הארגון. פרסום נרחב בעיתונות על מעילה שהתגלתה בהחלט לא מוסיפה למוניטין הארגון, כגוף מסודר המתנהל בצורה תקינה. העובדה שלרוב לא ניתן לשלוט בתוכן הפרסום, מדאיג את הארגון שמא יוצג באור שלילי. בארגון אשר מציג תדמית נקיה של מנהל תקין עלולה כתבה לפגוע במוניטין שנבנה במשך שנים.

חוסר אמון במשטרה ובמערכת הצדק

במצב בו משטרת ישראל מתמודדת עם בעיות הביטחון השוטף, קיימת ירידה ברורה ביכולת להגן על האזרח הקטן מפני הפשיעה הגוברת ועל כמה וכמה ביכולת לטפל בפשיעה של הצווארון הלבן. מעילות מטיבן, הינן מורכבות, מצריכות לעיתים השקעה של מאות שעות חקירה של אסמכתאות. שעות כאמור אינן תמיד זמינות והתוצאה היא, חקירות אשר נמשכות שנים. בין עורכי הדין שעוסקים בתחום הצווארון הלבן קיימת אמרה, "הדרך הטובה ביותר לקבור תיק היא להעביר אותו לטיפול המשטרה". גם מערכת המשפט אשר אמורה לטפל בהגשת כתבי האישום, לא נמצאת במצב טוב יותר. מערכת המשפט בארץ נמצאת בעומס כבד, אשר גורם למצב בו תיקים מתנהלים במשך שנים עד לסיומם. מצב בו עובר פרק זמן של למעלה משנה בין דיון לדיון אינו חריג כלל ועיקר במחוזותינו.

בנוסף לבעיית הזמן קיימת גם חוסר שביעות רצון אצל מנהלים רבים בכל הקשור לענישה של עבריני צווארון. במסגרת השיקולים של הפניה למשטרה, מועלות לא אחת טענות כי הענישה של מועלים היא לרוב קלה ואינה מספקת. החשש כי לאחר השקעה של זמן וכסף רב בהליכים המשפטים, בסופו של דבר יקבל המועל עבודות שרות, מספיק כדי להוציא את הרוח מהפרשים של הארגון. גישה סלחנית כלפי עבירות צווארון לבן, ועונשים על תנאי או עבודות שירות, מקטינה את האמון במערכת הצדק, ומהווה גורם מרכזי בשיקול שלא להעביר את הטיפול למשטרה.

הודאה בכישלון

גילוי מעילה בארגון מהווה הודאה כי הבקרות הקיימות בחברה לא ביצעו את תפקידן. האחראים על אותן בקרות בארגון נאלצים להתמודד בנוסף לטיפול במעילה גם באלמנט של הסברים מדוע כשלו הבקרות וכיצד לא התגלתה המעילה. פרסום מעשה המעילה מחוץ לארגון עלול לגרום למנהלים נזק אישי ולפגוע כתוצאה מכך בסיכוי שלהם לקידום בארגונים אחרים. מעטים המנהלים, ללא קשר לאחריותם הישירה למעילה בארגון אשר מעוניינים שיזכירו להם כי בארגון בו עבדו התרחשה מעילה. סגירת הפרשה בתוך החברה ללא פרסום, חוסכת הסברים והתנצלויות בהמשך הדרך.

פגיעה בשווי החברה

במקרים בהם מתגלות מעילות, קיים חשש שפרסום המקרה יביא לירידת שווי מניות החברה ופגיעה במשקיעים. הבורסה אינה אוהבת אי וודאות ובוודאי שלא ידיעות על אי סדרים כספיים. לעיתים גם קיים חשש אצל המשקיעים כי דווח רק על המתחייב וממדי ההונאה היו גדולים יותר, כפי שקרה בעבר במספר חברות.

עזיבת לקוחות

בחברות המטפלות בכספים ובהשקעות שונות של לקוחות: כגון בנקים, חברות ברוקרים וכד', עלולים הלקוחות לפרש את מקרה המעילה שהתגלה כאיום על בטחון כספים. הדבר עלול להביאם למשוך את כספם ולהשקיעו באמצעות גורם אחר. בעבר הלא רחוק חזינו באלפי חוסכים צובאים על דלתות בנקים בהם התגלו חשדות להונאות.

פגיעה במורל העובדים

ביצוע חקירה מקיפה של האירוע בחברה מצריך תחקור עובדים על ידי המשטרה. תמונות של חוקרי המשטרה שפושטים על הארגון ומחרימים חומר אינו תורם לאווירה בארגון. בנוסף, כל עוד נמשכת החקירה, רואים עצמם חלק מהעובדים במחלקה בה בוצעה המעילה, בחזקת חשודים פוטנציאלים. מחול השדים המתרחש סביב החקירה המשטרתית אינו תורם למורל העובדים וההנהלה ולהתנהלות השוטפות עד סיום החקירות.

שיקולים בעד

חוסר הרתעה

אחד ממנגנוני הבקרה הפנימית הינו הרתעה. טיפול פנימי, שמסתיים בדרך כלל בפיטורי העובד ללא פיצויים, אינו מהווה הרתעה משמעותית, במיוחד כאשר סכום המעילה לא הוחזר לחברה והעובד עבר למקום עבודה חדש. טיפול פנימי ללא הגשת תלונה למשטרה מעביר מסר לעובדים כי החברה נוהגת בגישה סלחנית לאירועים אלו ואולי חוששת ממידע המצוי ברשותו של המועל. אי העברת המקרה לטיפול המשטרה מהווה איתות לעובדים אחרים כי ניתן למעול ללא סיכון גדול דבר שמביא בטווח הארוך לעוד עבירות. עובד שיודע שבמקרה הגרוע ביותר, כי הוא יפוטר עלול לעשות את חשבון הרווח והפסד שלו ולמעול. העברת הטיפול למשטרה לעומת זאת מהווה מסר תקיף כי הארגון מטפל בעבירות בצורה יסודית, ללא שיקולים זרים, למען יראו וייראו.

קצה הקרחון

פעמים רבות מקבלת החברה את הודאת העובד כי המעילה שהתגלתה הינה אירוע חד פעמי, דורשת לקבל את הכסף שנגנב ומפטרת את העובד. סגירת הפרשה באופן הנ"ל ללא חקירה אולי קצרה יותר אולם לרוב אינה נותנת מידע על ההיקף האמיתי של המעילה, שיטת הביצוע, וכן האם היו שותפים נוספים למעילה. הניסיון מלמד כי כמעט תמיד מודה המועל רק במקרים בהם הוא מואשם ולא במקרים נוספים. חקירה מלאה ומקיפה יכולה לגלות כי הודאת העובד או המקרה שהתגלה הינה רק קצה הקרחון של מעילה ארוכת שנים בה מעורבים גורמים נוספים.

טענות על טיוח

לעיתים השיקולים נגד הגשת תלונה הם רבים יותר מאשר השיקולים בעד. עם זאת מנהלים רבים חוששים, כי בעתיד יעלו גורמים שונים טענות נגד שיקול הדעת שהביא לאי הגשת תלונה במשטרה ויטענו כי המנהלים טייחו את המקרה וכיסו על המועל. המרחק מהאשמות אלו להאשמות כי למנהל היה מה להסתיר או קיבל טובה בעד סגירת הפרשה אינו רב. לאור האמור, מעדיפים מנהלים לעיתים להעביר את הטיפול למשטרה מתוך מטרה של ניקיון כפים, שקיפות או חשש לטענות של כיסוי וטיווח.

קבלת שיפוי

קיימים ארגונים אשר רוכשים פוליסות ביטוח נגד מעילות. בחלק מהפוליסות הנ"ל נכתב כי לצורך קבלת השיפוי על הארגון להגיש תלונה במשטרה. במצב כאמור אין לארגון ברירה והוא נאלץ להגיש תלונה במשטרה גם אם העדיף לא לעשות כן.

עבירות על החוק

במידה שהחברה חוקרת בעצמה את האירוע, היא עלולה לחשוף את עצמה לתביעה משפטית מצד המועל, כתוצאה מעבירות שבצעה מבלי דעת בחקירת המקרה, כגון: פגיעה בפרטיות, איומים, הוצאת הודאה תחת לחץ ועוד. בנוסף, חשוב לציין כי טיפול לקוי של החברה עלול לחושפה להאשמות על שיבוש הליכי חקירה, במידה שקיים טיפול משטרתי במקרה.

3. מדיניות הארגון

האלמנט השלישי במשוואה של הגשת תלונה במשטרה תלוי במדיניות הארגון. קיימים ארגונים להם קוד אתי או כללי התנהגות הקובעים, כי בכל מקרה של מעילה יש להגיש תלונה במשטרה ללא כל שיקול דעת של המנהלים. לעיתים כללים אלו נקבעו במועד הקמת הארגון בלי קשר למי שעומד בראשו במועד המעילה, דבר המביא לטיפול אחיד של הגשת תלונה במשטרה.

בנוסף, ישנם ארגונים אשר נתמכים מכספי מדינה או מתרומות. במצב זה מדיניות הארגון כלפי חוץ דורשת שקיפות מלאה בכל הקשור לפעילות הארגון, המטרות אליהן הועברו הכספים ופועל יוצא מכך גם דיווח מלא על כל פרשה של טוהר מידות. הדבר בולט בעמותות לתועלת הציבור בהן נקבעו כללים ברורים בנושא הטיפול במעילות, וזאת לאור החשש כי התורמים יראו בעין רעה מצב בו כספים שנתרמו נגנבו והנושא לא הועבר לטיפול המשטרה.

לפסק הדין שבמאמר:

ע"פ 3417/99, מרגלית הר שפי נגד מדינת ישראל

* רו"ח עופר אלקלעי, שותף ומנהל מחלקת הביקורת החקירתית במשרד פאהן קנה ושות', יו"ר הפורום לביקורת חקירתית של לשכת רואי חשבון, מחבר הספר הונאות ומעילות פיננסיות.

** כל המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כשלהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.