מבוא
הגרפולוגיה בשירות המשפט עוסקת בהשוואת כתבי-יד, אימות זיופי חתימות, מספרים וכל מידע כתוב אחר.
כדי לסייע בהכרעה המשפטית, מתבקש הגרפולוג להשוות סימני כתב-היד המופיעים על מסמך אחד, מול סימני כתב-היד המופיעים על מסמך אחר, על-מנת לקבוע אם מסמכים שונים נכתבו ע"י אותו אדם, או ע"י אנשים שונים.
הבדיקה עצמה עוסקת במדידת והשוואת סימני כתב-היד, כגון: בדיקת שטף ותנועה, איכות הקו, לחץ כתיבה, גודל, פרופורציות בין אותיות, זווית הכתיבה, חיבורי אותיות, מרווחים, מיקומים וסימנים גרפיים יחודיים לכותב. מדובר פה בבדיקה טכנית ולא בניתוח גרפו-פסיכולוגי, שעוסק בניתוח אישיותו ואופיו של הכותב.
יש יתרון לגרפולוג מיומן שמתמחה בצד המשפטי, על-פני מומחה להשוואת כתבי-יד שאיננו גרפולוג: קל יותר לגרפולוג מקצועי בעל ניסיון להבחין במהירות במאפייני הכתיבה ולזהות תופעות גלויות ונסתרות בכתב, (כמו תנועה, לחץ, איכות קו), אשר
קשות לאבחנה אך משמעותיות לאבחון, ובמיוחד להשוואת כתבים וחתימות. (סימוכין לכך, בהקדמה לספר JUDICIAL GRAPHOLOGY שנכתב ע"י Rena Nezos, מנהלת האקדמיה הבריטית לגרפולוגיה)
ניתן להקביל את עבודת הגרפולוג המשפטי לעבודתו של בלש, או חוקר בפרטי. עליו להתחקות אחר סימנים נסתרים ואחר תופעות גרפיות שאינן מודעות (כמו לחץ כתיבה), בעזרת הגדלת הטכסט ולעיתים קרובות אף באמצעות מיקרוסקופ.
כידוע, לכל אחד מאתנו כתב-יד וחתימה ייחודיים לו, למרות שיתכנו שינויים קלים בכתב ידנו, אם באותו מסמך עצמו ואם במהלך תקופות מסוימות בחיינו.
אמנם אדם אינו כותב פעמיים בדיוק אותו הדבר, אך אצל כל אדם ישנם מאפיינים קבועים החוזרים על עצמם בכתב היד ואינם משתנים, גם אם הוא נכתב בנסיבות שונות. כמו כן, אין שני אנשים שכותבים בדיוק באותו האופן. לכן, דווקא כשאנו נתקלים בזהות מלאה בין שתי חתימות, ניתן להסיק מכך שנעשה זיוף.
אדם שמזייף כתב או חתימה, אינו מסוגל לזייף את מכלול מאפייני הכתב ולא תמיד הוא מצליח להימנע מלחשוף אלמנטים המאפיינים את כתב ידו שלו. ככל שהכתיבה מהירה יותר, הוא יכול להצליח לזייף אלמנטים בולטים לעין, אך עלול להיכשל ו"ליפול" בזיוף ניואנסים דקים בלתי מודעים ואלמנטים מיקרוסקופיים.
מה נחוץ למומחה על מנת לבצע בדיקות מהימנות?
א. הדרישות ביחס למסמך השנוי במחלוקת:רצוי לבצע בדיקה המבוססת על המסמך המקורי, כדי שניתן יהיה לבדוק מהו לחץ הכתיבה, צבע העט וגווניו, סוגי מחיקות, שינויים ו/או תוספות שנעשו במסמך. כל זאת, לא ניתן לבדוק במסמך מצולם, במיוחד אם הצילום לא נעשה ישירות מהמקור, או שהועבר בפקס. יש לקחת בחשבון, שבצילום עלולים "להיעלם" מספר סימנים, אשר כתובים בלחץ חלש במסמך האוטנטי.
כמו כן, יש לבדוק פרטים בנוגע לכותב, כגון: גילו, נסיבות הכתיבה (בישיבה, שכיבה, או נסיעה), מצב בריאותו בעת הכתיבה והאם הוא תחת השפעת תרופות.
ב. הדרישות ביחס למסמכים להשוואה: על מנת ללמוד את טווח השונות ומגוון הואריאציות , המאפיינת את חתימתו של פלוני, יש להסתמך על מסמכים רבים ככל האפשר. בהתאם לתנאים האופטימליים לבדיקה, יש לקבל שני סוגי מסמכים:
- דוגמאות כתב-יד/חתימות אקראיות: מכיוון שכתב/חתימה עשויים להשתנות במהלך השנים, רצוי להמציא מסמכים אשר נערכו סמוך ביותר לתקופה שבה נערך המסמך השנוי במחלוקת. דרישה זו משמעותית במיוחד כאשר מדובר בבדיקת כתב-יד או חתימה של אדם זקן מאד, או חולה, אשר מאופיין בד"כ ברעד ושבירות בקו.
כמו כן, רצוי שהמסמכים יהיו דומים במהותם למסמך השנוי במחלוקת. הסיבה לכך נעוצה בעובדה, שלעיתים אדם חותם בצורה שונה על מסמכים רשמיים מאשר על כתבי-יד אישיים.
- דוגמאות על-פי דרישה: מדובר בדוגמאות מוכתבות הנכתבות לפני המומחה. המטרה היא לקבל דוגמאות טכסט, או חתימות, שיש בהם כמה שיותר מרכיבים הדומים למסמך השנוי במחלוקת, הן מבחינת טכסט והן מבחינת סוג המסמך, גודל המסמך וכלי הכתיבה.
לדוגמא, אם המסמך השנוי במחלוקת כתוב על שיק בעט כדורי, יתבקש הנבדק לכתוב על דגם של שיק את אותו הטכסט , בעט כדורי, ולחתום במקום המיועד לכך.
לעיתים, אנו הגרפולוגים נתקלים בדוגמאות חתימה מוכתבות, שנעשה בהן "זיוף עצמי", כלומר שהכותב מנסה לשנות את דגם חתימתו במודע, במטרה להוכיח שאין הוא נוהג לחתום כמו במסמך שבמחלוקת. במקרה מסוג זה, רצוי להסתמך בעיקר על המסמכים האקראיים להשוואה ולא על החתימות שנכתבו במיוחד לצורך הכנת חוות הדעת.
"נקודות חולשה" בחוות דעת מומחה בגרפולוגיה:
תחום הגרפולוגיה המשפטית הנו כלי אבחוני, שבתי המשפט נעזרים בו בקבלת פסיקות, כחלק ממכלול עדויות במשפט, אך יש לזכור שהגרפולוגיה, על אף יעילותה ודיוקה, אינה מדע מדויק, ולכן קשה לגרפולוג המשפטי להגיע לאובייקטיביות מוחלטת.
בספרות הגרפולוגית לא קיימת נוסחה מדעית אשר מכמתת באופן אובייקטיבי ומוחלט כמה סימני זהות נחוצים על-מנת לקבוע מהי דרגת הוודאות של המומחה במסקנותיו.
קיימים מקרים גבוליים, בהם מתקשה המומחה לפסוק בצורה וודאית לכאן או לכאן, אם עקב ליקוים במסמך שבמחלוקת (צילום, למשל), ואם עקב חוסר חומר השוואתי מספק.
לעיתים קרובות קורה, ששני מומחים בעלי ניסיון מגישים חוות-דעת מנוגדות ביחס לאותו מסמך השנוי במחלוקת. במקרה מסוג זה, רצוי לבדוק אם שניהם הסתמכו על אותו חומר השוואתי ואם אחד הצדדים "העלים" מהמומחה חומר שעלול היה להיות לרעתו.
מאחר ולא ניתן לקבוע ב 100% אם יש זיוף או אין, מן הראוי שהגרפולוג המשפטי ישתמש במונחי הסתברות, בדרגות שונות.
"טיפים" לעורכי הדין
אחריות רבה נופלת על עורך הדין שמגיש לגרפולוג המומחה מסמכים לבדיקת זיוף, או אימות כתב-יד/חתימה. עליו לוודא שחוות הדעת המוגשת לביהמ"ש תהיה משכנעת במסקנותיה.
חשוב מאד להקפיד כי חוות הדעת הגרפולוגית לא תהיה סתמית, לקונית ונסתרת, אלא שקופה, עם פירוט התהליך שהביא למסקנה, שכן זהו הדבר שצריך לשכנע את ביהמ"ש לפסוק עפ"י האמור בחוות הדעת.
על כך אמר כב' השופט מ"מ הנשיא השופט לנדוי בע"א 46/77 היינץ בוכוולד נ' בנק ברקליס דיסקונט בע"מ,פד"י ל"ג (1) 715:
"כדי שחוות דעת גרפולוגית תוכל לשמש יסוד לפסק דין, צריך התהליך שבו הגיע המומחה למסקנתו להיות גלוי לפני השופט, כי הרי הגרפולוגיה אינו מדע סתרים שצרופותיה אינן ניתנות להסבר, אף לשופט שלא התמחה במקצוע זה, ואין להפוך את חוות הדעת הגרפולוגית מעין אוראקל של דלפי"...
במידה ועו"ד קיבל לידיו את חוות-דעת המומחה מהצד שכנגד, אך זו כתובה בצורה לקונית ולא מפורטת, מן הראוי לבקש מהמומחה לקבל את "תיק העבודה" עם פירוט התהליך שהביא למסקנה, כדי שיוכל להתכונן לחקירה הנגדית.
כאשר שני הצדדים לדיון מגישים לביהמ"ש חוות-דעת מנוגדות, נוהג ביהמ"ש למנות מומחה מטעמו.
כאשר מדובר בריבוי מומחים עם מסקנות שונות, הגישה הנכונה היא לקבוע מיהו המומחה שחוות דעתו מתיישבת עם מכלול הראיות והעובדות שהובאו לפניו.
כאשר מומחה שמונה ע"י ביהמ"ש מגיש חוות דעת שאינה ערוכה בצורה מאורגנת ובהירה, כך שאינה מאפשרת להתרשם ולהבין כיצד הגיע למסקנה, אזי ביהמ"ש יעדיף לקבל את חוות הדעת של אחד הצדדים, ולא את חוות הדעת של המומחה מטעמו.
ראה דברי כב' השופטת רחל עורקבי, בימ"ש מחוזי ת"א, א 25678/03 מגדל חב' לביטוח נ. סבן יואב, ומוסיפה כב' השופטת עורקבי בעניין מידת החשיבות של מסמכים מקוריים, שכאשר מגיע המומחה למסקנה הסופית שנעשה זיוף, בעוד שהבדיקה נעשתה על סמך העתק/צילום, מן הראוי כי הספק יוזכר במסקנותיו הסופיות של המומחה, כמו גם העובדה כי ישנם מאפיינים מסוימים שלא היה באפשרותו לבדוק מצילום, כמו לחץ כתיבה ואיכות הקו.
לסיכומו של דבר, עורך דין הפונה לגרפולוג בבקשה למתן חוות-דעת מומחה, חשוב שיקפיד למסור את מכלול המסמכים הדרושים לאבחון, עפ"י התנאים האופטימליים (מסמכים מקוריים), וכן יקפיד על פירוט תהליך הניתוח שהביא למסקנה הסופית, כדי שגם השופט יתרשם מתהליך האבחון, יעניק משקל לחוות הדעת ויעדיף לקבלה.
לפסק הדין המוזכר במאמר:
א 25879/03 מגדל חב' לביטוח נ' סבן יואב
למאמר נוסף של המחברת בנושא
* פנינה אריאלי, הנה גרפולוגית משפטית, המנהלת בשותפות מכון לגרפולוגיה בהרצליה ובקיסריה ועוסקת בגרפולוגיה משפטית ותעסוקתית. www.grapho-law.co.il
** המידע המוצג במאמר הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין