קיבל את המשק אך לא קיים חלקו בהסכם הגירושין - ביהמ"ש התערב

בהסכם נקבע שמחצית מדמי השכירות וההכנסות שמניב המשק תשולם לאישה כמזונות לכל חייה. שופטת מצאה שהועברו לה תשלומים בחסר - ותיקנה

בפסק דין שפורסם לאחרונה הורה בית המשפט למשפחה בפתח תקווה לבעל משק להעביר לגרושתו עשרות אלפי שקלים. הסיבה: כחלק מהסכם הגירושים הוא התחייב להעביר לה מחצית מדמי השכירות וההכנסות המתקבלים מהמשק כמזונות אישה, ונמצא כי החסיר מממנה סכומים שמגיעים לה. זאת, לצד ביקורת מצד השופטת אפרת ונקרט כלפי האישה על השיהוי הרב בהגשת תביעתה.

התובעת והנתבע התחתנו בשנות ה-80 והביאו לעולם 3 ילדים. בשלב מסוים יחסיהם התערערו והם חתמו על הסכם שלום בית ולחלופין גירושים בו נקבע, בין היתר, שהמשק שלהם יעבור על-שם הבעל, לצד התחייבות מצדו לשלם לאישה מזונות כל ימי חייה. במסגרת זו הוסכם שהוא יצטרך לשלם לה מחצית מדמי השכירות המתקבלים עבור מבנים שונים במשק, לרבות כאלו שייבנו בעתיד, כמזונות.

ההסכם נחתם בשנת 2003, אך רק ב-2020 פנתה האישה לבית המשפט בתביעה לאכיפתו. היא סיפרה במסגרתה שבעלה לשעבר שילם לה מזונות בחסר לאורך השנים, תוך ניצול הידרדרות במצבה הרפואי. היא העמידה את סכום התביעה על 406,371 שקל בגין חוב עבר, לצד דרישת תשלום בסך 9,565 שקל מכאן ואילך.

הנתבע, מצדו, כפר בטענת גרושתו ששילם לה מזונות בחסר. הוא טען בהקשר לכך כי ב-2011 נכרת ביניהם הסכם חדש, לפיו עליו לשלם לה 3,500 שקל במזומן במקום בהעברה בנקאית, כאשר בהמשך פחת הסכום עוד יותר, ל-2,715 שקל.

ניכה מס ממזונות אישה

אבל השופטת ונקרט דחתה טענו זו של הנתבע על הסף. היא הבהירה שהחלפת אופן התשלום למזומן לא שינתה במאומה את הסכם הגירושים ואת ההתחייבויות השונות על-פיו. 

לגופו של עניין היא מצאה שאכן, כטענת האישה, לאורך השנים מנע ממנה בעלה לשעבר סכומים כאלו ואחרים המגיעים לה עבור חלקה בדמי השכירות של המבנים במשק. כך למשל, עד יולי 2006 נמצא שהוא הפחית 15 דולר לחודש, כשלאחר מכן עלה סכום הגריעה ל-50 דולר בחודש. יתרה מכך, בשלב מסוים נבנתה יחידת דיור חדשה אך הנתבע נמנע מלהעביר לגרושתו חצי מדמי השכירות שהניבה.

דוגמה נוספת להפחתה בלתי תקינה, שלדברי השופטת נעשתה על-ידי הגרוש שלא בתום לב, נגעה לכך שניכה 10% מס הכנסה ממחצית דמי השכירות עבור אחד הקרוואנים במשק. בפסק הדין הובהר כי מדובר בתשלומי מזונות אישה, שאין להטיל בגינם מס.

בתוך כך הטיחה השופטת ביקורת באישה, על שיהוי ניכר ביותר במיצוי זכויותיה: "אין כל הסבר מניח את הדעת מדוע חיכתה 17 שנים על מנת להגיש תביעתה".

בסיכומו של דבר חייבה השופטת את בעל המשק לשלם לגרושתו כ-18 אלף דולר (כ-60 אלף שקל לפי השער היציג במועד פסק הדין), בתוספת מחצית מרווחי המושב שהתקבלו אצלו, שאף הם נתונים לה בהתאם להסכם. עוד חויב הנתבע לשלם לאשתו לשעבר הוצאות משפט בסך 50 אלף שקל.

• ב"כ התובעת: עו"ד עינת גריכטר
• ב"כ הנתבע: עו"ד גרשון שניידר

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.