בעלי המניות במלון "סנט גבריאל" בנצרת איחרו בחצי שנה עם מימוש האופציה להארכת השכירות ב-19 שנים נוספות. בית המשפט קבע שעליהם להתפנות תוך חודשיים
סוף עידן בתחום המלונאות בצפון הארץ: בית המשפט המחוזי בנצרת חייב את בעלי המלון "סנט גבריאל" שבעיר לפנותו תוך חודשיים, וזאת בשל אי עמידתם בתנאי הארכת השכירות שנקבעו בהסכם מול הבישופות היוונית קתולית המחזיקה במנזר שבו נמצא המלון. השופטת תמר נסים שי קבעה שהמערערים איחרו במתן ההודעה על מימוש האופציה להארכת השכירות ומכאן שאין ביכולתם להמשיך ולשכור את המנזר לצורך הפעלת המלון. סגן הנשיאה שאהר אטרש (אב"ד) והשופט ערפאת טאהא הסכימו עם פסק הדין.
ביוני 1992 נחתם בין הצדדים ההסכם להשכרת מנזר הנזירות הפרנציסקניות בנצרת למשך שלושים שנה. מטרת ההסכם הייתה להקים אתר תיירות שכולל את בית המלון. ההסכם העניק לבעלי המניות במלון (המערערים) אופציה לשכור את המנזר למשך 19 שנים נוספות, ובלבד שיודיעו על כך לבעלי המנזר (הבישופות) עד לסוף דצמבר 2020. ואולם הודעה כאמור ניתנה רק ביוני 2021, באיחור של כחצי שנה, והבישופות מסרה בתגובה שהיא דוחה את ההודעה.
בנסיבות אלה הגישה הבישופות תביעה לפינוי המערערים מהמנזר, ובית משפט השלום קיבל את תביעתה. נקבע שהמערערים לא מסרו הודעת מימוש בדרך ובמסגרת הזמן שנקבעו בהסכם האופציה – ומכאן שתקופת השכירות הגיעה לסיומה. המערערים לא ויתרו והגישו את הערעור למחוזי בספטמבר אשתקד, באמצעות עו"ד עוזי שוחט.
לטענתם, מאז שנת 2005 הם הודיעו לבישופות בעל פה, מספר רב של פעמים, על כוונתם להאריך את תקופת השכירות. מכאן שיש לראותם כמי שעמדו בחובתם על פי הסכם האופציה.
מנגד טענה הבישופות, שיוצגה באמצעות עו"ד יעקב בטש, כי יש לכבד את פסיקת בית משפט השלום ולהורות על פינוי הנכס והשבתו לידיה.
מי הודיע? מתי? למי?
השופטת נסים שי כתבה שלשון הסכם האופציה ברורה ואינה מצריכה פרשנות נרחבת. לפי ההסכם היה על המערערים להודיע על רצונם להאריך את השכירות "שנה אחת לפני תום תקופת הזיכיון הראשונה, כלומר – תום תקופת שלושים השנים".
בהקשר לכך דחתה השופטת את טענת המערערים לפיה הם הודיעו למשיבה על מימוש האופציה שנים רבות טרם פקיעת תקופת השכירות. לדבריה, גרסת המערערים לקתה בעמימות ואינה מבארת מי מסר הודעה כזו לבישופות, מתי נמסרה ההודעה ולמי היא נמסרה.
יתרה מכך, כתבה השופטת, גם בהנחה שהמערערים אכן הודיעו לבישופות כי "אנחנו לא נצא מהמלון לפני שה-50 שנה ייגמרו", זה לא מעיד על גמירות דעת ברורה להתקשר בחוזה.
על רקע טענת המערערים לפיה השקיעו מיליוני שקלים בשיפוץ המלון באופן שמלמד על רצונם להמשיך ולשכור את המלון מעבר לשנת 2021 על מנת לכסות את העלויות, השופטת הבהירה שהסכם האופציה נוקט בדרך של מסירת הודעה, כך שלא ניתן להביא להארכת השכירות בהתנהגות.
"על המערערים היה לדבוק במוסכם בקפדנות לצורך מימוש זכויותיהם", הדגישה השופטת.
בנסיבות אלה קבע הרכב השופטים פה אחד כי הנכס יפונה תוך חודשיים וכי המערערים ישלמו לבישופות הוצאות בסך 15,000 שקל.
לפסק הדין המלא בתיק ע"א 25071-09-22
- ב"כ הבישופות היוונית הקתולית: עו"ד יעקב בטש
- ב"כ המערערים: עו"ד עוזי שוחט
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין