התחקירניות הועסקו משנת 2010 אך קיבלו את שכרן דרך חברת "מרמנת". בית הדין לעבודה קיבל את תביעתן וביטל את מכתבי הפיטורים שנשלחו להן.
בשנת 2008 חתמה הטלוויזיה החינוכית (הפועלת כיחידת סמך של משרד החינוך) על הסכם לקבלת שירותי תחקירנות מ"מרמנת" – חברה פרטית העוסקת בניהול פרויקטים.
לייעוץ בתחום:
עורך דין עבודה
מכוח הסכם זה החתימה מרמנת את התובעות, שכולן הועסקו קודם באופן ישיר על ידי החינוכית, על חוזי העסקה חדשים. בהתאם לכך, החל משנת 2010 ביצעו התובעות תחקירים עבור החינוכית אך קיבלו את שכרן ממרמנת.
לנוכח העובדה כי החינוכית עומדת בפני סגירה במסגרת הרפורמה המתוכננת בשירות הציבורי, זימנה מרמנת בסוף השנה שעברה את התובעות לשימוע לקראת פיטורים. בנסיבות אלה פנו התובעות לבית הדין לעבודה בבקשה לבטל את הפיטורים ולהכיר בהן כעובדות הטלוויזיה החינוכית.
לטענתן, מערכת היחסים בינן לבין מרמנת הסתכמה בכך שהחברה שילמה להן את שכרן, אך בפועל הן הועסקו על ידי החינוכית.
הן סיפרו כי מי שקיבלה אותן לעבודה והפנתה אותן למרמנת הייתה החינוכית והוסיפו כי במשך כל תקופת העסקתן הן היו כפופות מבחינה מנהלתית ומקצועית לעובדי החינוכית, כשלמרמנת לא הייתה כל מעורבות בעבודתן למעט הדיווח ששלחו אליה בסוף כל חודש.
עוד לדברי התובעות, לא חל כל שינוי בעבודתן אחרי חתימת ההסכם למעט העובדה שהן הוכרחו לעבוד מביתן – מה שמנע מהן קשר אישי וגרם לבידודן. לפיכך הן ביקשו לראות במרמנת קבלן כוח אדם ובהתאם לקבוע שהן עובדות החינוכית.
מרמנת טענה כי אופן העסקת התובעות השתנה לאחר החתימה על חוזי ההעסקה החדשים – הן עבדו מהבית, קיבלו שכר בגין תפוקה, לא השתתפו בישיבות ועבדו לפי רשימת משימות. לשיטתה, מכך ניתן ללמוד כי מדובר במיקור חוץ (הוצאת הפונקציה של ביצוע התחקירים לחברה חיצונית) אותנטי ולגיטימי.
המדינה הדגישה כי אין לראות בתובעות עובדות של החינוכית, שכן הן לא התקבלו במכרז פומבי, אין להן תקן וכתב מינוי ואף לא בטוח שהן עומדות בתנאי הסף הקבועים בתקשי"ר.
עסקה רק בהעברת השכר
השופטת אסנת רובוביץ-ברכש מבית הדין לעבודה בתל אביב השתכנעה כי צורת ההעסקה המשולשת לא הייתה לגיטימית.
למרות שבהסכם בין החינוכית לבין מרמנת יש סממנים למיקור חוץ אותנטי, בפועל, הקשר האישי הקבוע והמתמשך בין התובעות לחינוכית תומך במסקנה כי היו ביניהם יחסי עובד-מעסיק.
השופטת ציינה כי עבודת התחקירניות היוותה חלק מהותי ואינטגרלי מפעילותה של החינוכית. כמו כן, התובעות הופנו למרמנת על ידי החינוכית לצורך קבלתן לעבודה ומרמנת כלל לא עסקה בפועל בתחקירים שהן כתבו. בנוסף, התובעות היו כפופות לפיקוח החינוכית ונדרשו להיות זמינות בין השעות 8:00-16:00, ומי שאישר להן חופשות וימי מחלה היו גורמים רלוונטיים בחינוכית.
"החינוכית לא רק יזמה את העסקת התובעות על ידי מרמנת, אלא גם ניהלה אותן בפועל, בכל ההיבטים המעשיים, המקצועיים והפרוצדורליים ונדמה כי מרמנת עסקה רק בהעברת השכר", כתבה השופטת.
השופטת קיבלה את טענת התובעות כי דרך העסקתן מהבית נכפתה עליהן ובכך הן היוו "בנות חורגות" המועסקות שנים לטובת המערכת אך מבודדות ממנה.
בסיכומו של דבר קבעה השופטת כי הטלוויזיה החינוכית היא מעסיקתן של התובעות ולכן הן "עובדות במדינה". עוד נקבע כי מכתבי הפיטורים ששלחה מרמנת לתובעות מבוטלים.
- ב"כ התובעות: עו"ד ראובן בורק ואח' הלשכה המשפטית במרחב תל אביב-יפו של הסתדרות הכללית החדשה
- ב"כ הנתבעות: עו"ד טומי מנור ואח', עו"ד איריס גלילי יולזרי
* עורך דין שלמה כץ עוסק בדיני עבודה
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין