האישה הותירה את כל רכושה לבנה הבכור ונישלה את ילדיו של בנה הצעיר שנפטר. באורח נדיר נקבע שהבן הזוכה הפעיל עליה השפעה בלתי הוגנת כדי שתכתוב צוואה לטובתו.
ב-2013 נפטרה אישה בת 90 והותירה בצוואה את רכושה לבנה הבכור. שני נכדיה, ילדיו של בנה הצעיר שמת ב-2007, התנגדו לקיום הצוואה בטענה של השפעה בלתי הוגנת. בית משפט למשפחה דחה את התנגדותם אך ערעור שהגישו למחוזי התקבל לאחרונה. בפסק הדין נקבע שהבן הבכור ניצל את המצב הנפשי הקשה בו הייתה שרויה אמו מאז מות בנה.
בצוואה שהותירה האישה, שנחתמה ב-2011, היא הורישה את כל זכויותיה בבית שבבעלותה לבנה הבכור. כמו כן, היא הורתה לו לתת לנכדיה, בנו ובתו של אחיו שנפטר, חלק בירושה ״לפי צו מצפונו״ ובהתאם לשיקול דעתו הבלעדי.
בית המשפט למשפחה דחה את התנגדות הנכדים לצוואה לאחר שקבע שסבתם הייתה כשירה מבחינה קוגניטיבית. עוד נקבע כי מדובר היה באישה דעתנית שרצתה לפצות את בנה הבכור על כך שהפלתה אותו והעדיפה את בנה הצעיר. בפסק הדין נכתב שהסיוע שנתן הבן הזוכה לאמו לא הגיע למצב של תלות ומדובר בעזרה רגילה.
הנכדים ערערו על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב. בערעור, שהוגש באמצעות עו״ד ד״ר רן מובשוביץ, הם טענו שבית המשפט התעלם מראיות המוכיחות באופן חד משמעי שהבן הזוכה ניצל את בדידותה של סבתם והפעיל עליה השפעה בלתי הוגנת.
הבן הזוכה, שיוצג על ידי עוה״ד בועז קראוס ונועה בינדר שטיינברג דחה את הטענות והשיב שהצוואה ״הגיונית והוגנת״ ומשקפת את רצון אמו ללא כל השפעה מצדו.
כר פורה להשפעה
ואולם, השופט שאול שוחט קיבל את הערעור והורה על ביטול הצוואה. הוא הבהיר שהחוק אינו פוסל צוואה שנעשתה בגלל השפעה או שכנוע של הזוכה, אם אלו נעשו בנימוס וללא לחץ ואיום. בדרך כלל, קיומה של השפעה בלתי הוגנת יהיה במקרים בהם הזוכה ניצל את מצבו הבריאותי והנפשי הרופף של המצווה עד למצב של ״תלות מקיפה ויסודית״ בו.
השופט הגיע למסקנה שהייתה במקרה זה השפעה בלתי הוגנת מצד הבן הזוכה כלפי אמו. הוא ציין שהמנוחה הוכרה כנכה בשל חרדת נטישה שהתפתחה אצלה בעקבות הרדיפות שחוותה בשואה. זאת ועוד, כ-6 שנים לפני מותה נפטר בנה הצעיר והאהוב שהיה דואג לה ומטפל בה. מאז, היא הייתה שרויה באבל כבד וניכר שסבלה מבדידות קשה ומפחד להישאר לבד.
מצב זה יצר לדברי השופט ״כר פורה״ להפעלת השפעה בלתי הוגנת כלפיה, כפי שאכן התרחש. לאחר מות אחיו הפך המשיב לדמות דומיננטית וחשובה בחיי אמו עד כדי תלות מאוד גבוהה בו מבחינה נפשית. מדיווחי העובדות הסוציאליות שליוו את המנוחה עולה שהופעלו עליה לחצים מצד כלתה ובנה להוריש לו את הבית.
השופט ציין שניכר מחומר הראיות כי היחסים בין השניים היו טעונים ומתוחים והאם דיברה על בנה כמעט בפחד ודיווחה שהוא צועק עליה, מאיים שיפסיק לבקר אותה ולא מרשה לה לבכות ולהתאבל.
כמו כן, עלה מהעדויות כי המנוחה חתמה על הצוואה מחוסר ברירה ומתוך פחד שתישאר לבד.
לפיכך קבע השופט שהצוואה מבוטלת. המשיב חויב בהוצאות של 35,000 שקל.
השופטים יהודית שבח ויונה אטדגי הצטרפו לפסק הדין.
לפסק הדין המלא בתיק 47856-12-16
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין