ביקורת על ״מנורה״: הסתמכה על טעות טכנית כדי להתחמק מתשלום

החברה טענה שהפוליסה לא בתוקף מכיוון שבמשרדי משרד התחבורה הופיע שרישיונו של הנהג היה בשלילה במועד התאונה. היא התעקשה לנהל את ההליך גם אחרי שהתברר שהפסילה בוטלה 

השופטת אורית ליפשיץ קיבלה לאחרונה תביעה נגד חברת הביטוח מנורה לתשלום נזק של כ-140,000 שקל שנגרם לרכב בתאונה מ-2016. החברה טענה שהפוליסה לא הייתה בתוקף במועד התאונה מכיוון שרישיונו של הנהג היה בשלילה עקב עבירת מהירות. בהליך התברר שפסילת הרישיון בוטלה אך הדבר לא עודכן במחשבי משרד התחבורה. השופטת הבהירה לחברה שאין סיבה להתנער מחוזה כספי לאחר שמתבררת טעות. 

התובע סיפר שהוא משתמש ברכב שנמצא בבעלות החברה שלו. הרכב בוטח במנורה. ביוני 2016 הוא היה מעורב בתאונה שבעקבותיה נגרמו לרכב נזקים בגובה 140,581 שקל. למרות הסכם הפוליסה החברה סירבה לפצות אותו. 

החברה טענה שבמועד התאונה רישיון הנהיגה של התובע היה בשלילה ובהתאם, לא היה כיסוי ביטוחי. 

הנהג סיפר שלא קיבל כל הודעה על פסילת רישיונו וכשנודע לו על כך הוא עשה הכל כדי לבטל את העניין ואף הצליח בכך.  

התובע הסביר שבדצמבר 2015 ניתנה בבית המשפט לתעבורה בנצרת הכרעת דין בהיעדרו, בה הוא הורשע בנהיגה מעל המהירות המותרת. העבירה שצולמה בתחילת אוגוסט של אותה שנה. באותו מעמד נגזר דינו, רישיונו נפסל לחודש ונרשמו לו 10 נקודות שהביאו בהמשך להתליית רישיונו במשרד הרישוי עד לביצוע קורס ומבחן תאוריה חוזר.

לאחר שקיבל את פסק הדין לידיו הוא פנה לבית המשפט לתעבורה בצירוף תצהיר של אישה שהודתה כי במועד בו צולמה עבירת המהירות היא נהגה ברכב. לאור זאת בוטל פסק הדין המרשיע שניתן נגדו, כולל הפסילה והנקודות, והעבירה הוסבה על שם האישה. 

כשיר מהותית ועניינית

השופטת אורית ליפשיץ מבית משפט השלום בבאר שבע הבהירה כי לנוכח ביטול פסק הדין המרשיע שניתן נגד התובע, אין מחלוקת שלמעשה לא הייתה לחובתו כל פסילה והנקודות שנרשמו לחובתו בוטלו.  

בנסיבות אלה במועד התאונה, לתובע היה רישיון נהיגה במלוא מובן המילה והוא היה כשיר מבחינה מהותית ועניינית לנהוג ברכב. 

השופטת הדגישה שכשירות לנהיגה היא בראש ובראשונה עניין מהותי הנתון לקביעת בית המשפט, המשטרה או כל גוף המוסמך לכך בחוק, והרישום במשרד התחבורה הוא דקלרטיבי בלבד. 

היא הוסיפה כי הנתבעת נתלתה בכך בשמועד התאונה סטטוס רישיונו של הנהג היא ״שלול״ במשרד התחבורה. ואולם, הוכח כי השלילה הייתה מבוססת על ההרשעה שבוטלה אך בשל טעות טכנית ו״קצר בתקשורת״ בין בית המשפט, המשטרה ומשרד התחבורה, הדבר לא עודכן במחשבי משרד הרישוי.  

בנסיבות אלה התעקשות הנתבעת כי הפוליסה אינה חלה אינה ברורה. ״אין לי אלא להתפלא על הנתבעת, חברת ביטוח אשר התקשרה עם התובע בפוליסה, וכי על אף עדותה הברורה של נציגת משרד התחבורה לפיה הבעיה היא בממשקים בין המשרדים, התעקשה על המשך ניהול ההליך כנגד התובע״.

לפיכך חייבה השופטת את הנתבעת לפצות את התובע בנזקי הרכוש וירידת הערך בסך של 133,551 שקל בקיזוז השתתפות עצמית ובתוספת עלות חוות הדעת שהוגשה בתיק בסך של 936 שקל.

הנתבעת חויבה בהצאות ושכ״ט עו״ד בסך 20,000 שקל.  

• ב״כ התובע: עו"ד חודורוב
• ב״כ הנתבעת: עו"ד סורקין  

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין