ביטוח לאומי סירב, אך בית הדין לעבודה הכיר בטחורים כתאונת עבודה

אזרח עובד צה"ל שעוסק בנהיגה ממושכת על רכבים כבדים, טען כי העבודה גרמה לו לטחורים, על פי תורת המיקרוטראומה. השופטת קיבלה את עמדתו.  

השופטת יעל אנגלברג-שהם מבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע קיבלה את תביעתו של אזרח עובד צה"ל והורתה למוסד לביטוח לאומי להכיר בטחורים מהם הוא סובל כתאונת עבודה, כתוצאה מפגיעות זעירות חוזרות ומצטברות ("מיקרוטראומה").

התובע עובד בצה"ל כנהג מוביל טנקים וכלים כבדים החל מ-2007. מרבית העבודה היא למעשה נהיגה בכבישי הארץ, כולל כבישים קטנים ומשובשים, והובלת הכלים באמצעות מוביל ששוקל 120 טון, בין שטחי אימונים שונים.

בממוצע התובע עבד כ-10 שעות ברטט וטלטולים, כמעט ללא הפסקות, ביום יחד עם נהג נוסף, כאשר השניים חלקו ביניהם את שעות הנהיגה.

לפני כשלוש שנים, המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתו להכיר במחלת טחורים כ"פגיעה בעבודה", בנימוק שלא הוכח קשר סיבתי בין המחלה לבין תנאי העבודה. טענת המוסד היתה כי מדובר ב"מצב תחלואתי טבעי".

בבית הדין המוסד הפנה לכך ששני מומחים מטעם בית הדין סברו כי לא מדובר בליקוי כתוצאה ממיקרוטראומה, ויש לקבוע כי מצבו של התובע מקורו בתהליך טבעי ליד תהליכים כרוניים אחרים.

לעומת זאת, התובע ביקש לאמץ את דעתו של מומחה שלישי שמונה מטעם בית הדין, שסבר כי מחלת הטחורים, שסיבתה מולדת, הושפעה מתנאי עבודתו שכללו מיקרוטראומה חוזרת (יותר מ-20%), ותנאי עבודה בלתי מתאימים שהחמירו את התפתחות מחלתו באופן משמעותי (יותר מ-50%).

בעניין זה המוסד טען כי חוות דעתו של מומחה זה אינה מפורטת ומנומקת, ולא ברור מהם המקורות הרפואיים שעליהם היא נסמכת.

נאלץ להתאפק

השופטת אנגלברג-שהם הציגה את השתשלות האירועים ואת שלוש חוות הדעת של המומחים. בסופו של דבר השופטת הבהירה כי גם שני המומחים הראשונים לא שללו את עמדת התובע באופן ספציפי, אלא התחייסו לעניינים כלליים יותר או להיבטים שלא נשאלו עליהם.

לאחר שהציגה את תשובות המומחים לשאלות שנשאלו בבית הדין, השופטת שוכנעה כי טחורים במהותם הם ליקוי מולד, אולם הרמת משאות כבדים, ארוחות לא סדירות והתאפקות בשירותים מעודדים את התפתחותם.

בתוך כך השופטת דחתה טענה אחרת של המוסד, ולפיה התובע ישב על כיסא "פניאומטי" (מונע חבלות), ובנהיגה איטית. השופטת הזכירה שרק מחצית משעות העבודה התובע ישב על כיסא זה (כיסא הנוסע אינו פניאומטי), כך שלא ניתן לומר שלא היה חשוף לפגיעות חוזרות ונשנות באזור הישבן.

כמו כן, השופטת קיבלה את דברי התובע שתנאי העבודה לא אפשרו לו לאכול מזון בריא באופן סדיר, והוא אף נאלץ להתאפק במשך שעות רבות כשנדרש להתפנות.

לאור כל זאת, ובהתחשב בגילו הצעיר של התובע, השופטת אימצה את דעתו של המומחה השלישי, שבחלקה נתמכה גם בדעתם של שני המומחים הנוספים, וקבעה כי מחלת הטחורים מהם סובל התובע נובעים מתנאי העבודה ומהווים "פגיעה בעבודה".

המוסד לביטוח לאומי חויב לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 8,000 שקל.

• ב"כ התובע: עו"ד דורון עמיר
• ב"כ הנתבע: עו"ד הילה גולן 

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין