בית המשפט הבהיר כי ועדה מקומית לא מוסמכת לגבש "תוכנית עוקפת תמ"א 38" באמצעות שימוש בתקנים הנדסיים ומבלי לשנות את תוכנית הבנייה החלה על האזור.
עתירה שהוגשה באחרונה בנוגע לפרויקט תמ"א 38 ברמת השרון חשפה התנהלות לא תקינה מצד הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בעיר. השופטת רחל ברקאי מבית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב קבעה שהוועדה גיבשה באורח פסול תוכנית "עוקפת תמ"א" שלא יכולה לעמוד.
יזמיות הבנייה "א.מ. אמטיסט פיתוח" ו"פסגות גבעתיים" ביקשו לפני כשנתיים לבצע תמ"א 38 בשני מבנים צמודי קרקע ב"אזור מגורים ב'" ברמת השרון, לצורך הקמת בניין חדש בן 4.5 קומות.
נציין כי מיזמי תמ"א 38 ברמת השרון מוגבלים לתכנית בנייה (רש/3838) שגיבשה העירייה בהתאם לחוק החיזוק, והאזור המבוקש נכלל בגדר האזורים שניתן לבצע בהם תמ"א 38 במסלול הריסה ובנייה.
אלא שבעלי הבתים האחרים בשכונה הגישו התנגדות להיתר. לאחר שהוועדה המקומית לתכנון ובנייה בדקה את העניין היא הוציאה החלטה לאקונית הדוחה את בקשת היזמיות על סמך מדיניות חדשה האוסרת באופן כללי לבצע תמ"א 38 באזור מגורים ב'.
מדובר במדיניות שגובשה בהתאם לשינויים שעבר תקן הנדסי 413, הקובע קריטריונים למבנים שניתן לבצע בהם תמ"א 38.
בשנה שעברה התקן הוחמר באופן ששלל את האפשרות לבצע תמ"א 38 במבנים נמוכים. עם זאת, התיקון כלל הוראת מעבר שקובעת כי במשך שנתיים יחול במקביל גם התיקון הקודם, כך שישנם מבנים נמוכים שעדיין יוכלו ליהנות מהתקן המקל ובהתאם מתמ"א 38.
ההכרעה לגבי השימוש בתקנים הושארה למהנדסי העיר, אך הוועדה המקומית רמת השרון נטלה את ההכרעה לעצמה, וקבעה איזה מהתקנים יחול על איזה אזור בעיר. בהקשר שלנו נקבע כי על אזור מגורים ב' יחול התקן המחמיר, והחלטת הוועדה המקומית נסמכה על הוראה זו.
אלא שבפברואר השנה קיבלה ועדת הערר המחוזית את טענת היזמיות כי אי אפשר להשתמש בתקן הנדסי לגיבוש מדיניות תכנונית ששוללת את תכנית הבנייה לפי חוק החיזוק, ועל כן על הוועדה המקומית לדון מחדש בבקשת ההיתר בהתאם לתכנית.
החלטה זו אמנם לא קבעה שיינתן לפרויקט היתר, אולם אחת המתנגדות החליטה בכל זאת לעתור לביטולה כדי לחסום לחלוטין את האפשרות לבצע תמ"א 38 באזור מגוריה, לטענתה תוך העדפת האינטרסים הכלכליים של היזמיות על פני טובת תושבי השכונה.
איפה השיקולים התכנוניים?
לפני כשבועיים החליטה השופטת ברקאי לדחות את העתירה, ובמסגרת זו הרחיבה על סמכויותיה של הוועדה המקומית לגבי יישום תמ"א 38.
השופטת קבעה כי הוועדה המקומית רשאית להחליט בבקשות לביצוע תמ"א 38 רק בהתאם לתכנית הבנייה, ואסור היה לה לגבש "תכנית עוקפת" בהסתמך על תקן הנדסי-טכני. אם הוועדה סבורה כי יש צורך בהחרגת אזור מסוים מפרויקטים של חיזוק, היא יכולה לשנות את התוכנית– אבל עד אז עליה לפעול על פיה.
השופטת הדגישה עוד כי זכות הסירוב של הוועדה המקומית להענקת היתרי בנייה מכוח תמ"א 38 מוגבלת לשיקולי תכנון, תשתית, אדריכלות ונוף, שכלל לא נלקחו בחשבון במקרה הזה. למעשה, מה שהוועדה עשתה הוא לנצל את תקופת הביניים שבה חלים שני התיקונים לתקן ההנדסי כדי לייצר מדיניות תכנונית חדשה, ובכך היא שגתה.
משכך נקבע כי ועדת הערר פעלה כדין כשקבעה כי השימוש בתקן ההנדסי ""חוטא למטרות ולרציונאלים העומדים בבסיס התקן... שנועד לקבוע קריטריונים הנדסיים לחיזוק ועמידות מבנים".
לא נפסקו הוצאות משפט.
- ב"כ העותרת: עו"ד תמ"א 38 יעקב כהן
- ב"כ ועדת הערר: עו"ד בילבסקי - פמת"א
- ב"כ היזמיות: עו"ד ענת בירן
- ב"כ הוועדה המקומית: עו"ד להם
* עו"ד זיו לוטן מייצג ומלווה פרויקטים של תמ"א 38
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין