בעל דירה תבע משוכרים פיצוי מוסכם של 25,000 דולר לאחר שלטענתו איחרו בפינוי והותירו נזקים. בית המשפט קבע שהסכום מופרך: ״התובע חש כי הפיצוי המוסכם הוא בגדר תוכנית חסכון״
בעל דירה הגיש להוצאה לפועל שטר חוב בסך 90,648 שקל עליו חתמו השוכרים בטענה שהם הפרו את הסכם השכירות. השופט ישראל פת קבע לאחרונה שבעל הדירה לא הוכיח שהשוכרים הותירו נזק וכי אף אם הם איחרו בפינוי הדבר לא מצדיק את הפיצוי הגבוה. בסופו של דבר נקבע שהשוכרים ישלמו פיצוי בגובה שני חודשי שכירות בלבד, בסך 8,500 שקל.
הסכם השכירות בין בעל הדירה לבני הזוג נחתם באוגוסט 2015. בהסכם נקבע שלשוכרים יש אופציה להאריך את ההסכם לשנה נוספת בהודעה בכתב. עוד נקבע בהסכם מנגנון של פיצוי מוסכם בסך 25,000 דולר במקרה של הפרה מצד השוכרים, ללא צורך בהוכחת נזק. השוכרים חתמו על שטר חוב בסך 90,648 שקל לטובת התובע. אביה של האישה ואמו של האיש חתמו על השטר כערבים.
השוכרים הודיעו על מימוש האופציה והסכם השכירות הוארך פעמיים. לקראת תום תקופת השכירות השלישית הודיע להם בעל הדירה כי מכיוון שלא הודיעו על מימוש האופציה במכתב פורמאלי עד לתחילת יוני של אותה שנה, עליהם לפנות את הדירה.
בני הזוג טענו שהם סיכמו איתו בעל פה על הארכת השכירות לשנה נוספת, ובהמשך אף שלחו לו 12 המחאות עבור שכר דירה לשנה הרביעית. ואולם, בעל הדירה הגיש נגדם תביעת פינוי והם פינו את הנכס בספטמבר 2018.
בתביעה שהגיש בעל הדירה באמצעות עוה"ד קרן מייטלס יונוביץ' וחניתה מיטל הוא דרש את מימוש שטר החוב בשל האיחור בפינוי הדירה ונזקים שהותירו השוכרים לטענתו. לשיטתו, התנהלות השוכרים מצדיקה את הפעלת מנגנון הפיצוי המוסכם.
השוכרים והערבים, שיוצגו על ידי שיוצגו על ידי עו"ד ג׳ני ריינדוביץ ועו"ד מוריה יורגראו, טענו מנגד שהאופציה לשנת השכירות הרביעית מומשה על ידם כדין בעל פה שכן במשך כל תקופת השכירות ההתנהלות בין הצדדים הייתה בעל פה.
הם הוסיפו כי הותירו את הדירה מסוידת כפי שקיבלו אותה וללא נזקים, למעט בלאי טבעי.
באשר לפיצוי המוסכם טענו השוכרים שאין לפסוק אותו לחובתם ויש להפחיתו בשל פערי הכוחות בין הצדדים.
אין יחס סביר
השופט ישראל פת מבית משפט השלום ברחובות קבע שמסקירת העדויות עולה שהשוכרים פעלו בתום לב וקיבלו את הרושם מהתובע שהוא יאריך את השכירות גם בהודעה בעל פה.
ואולם, יש לצאת מנקודת הנחה כי האופציה לא מומשה שכן התנאים למימושה לא קוימו בהתאם להוראות ההסכם. לפיכך, השוכרים גרו בדירה במשך 34 ימים שלא כדין.
באשר לנזקים הנטענים קבע השופט כי אלה לא הוכחו.
באופן חריג, השופט התערב בסכום הפיצוי המוסכם והפחית אותו דרמטית. הוא הבהיר שאין יחס סביר בין הפיצוי הגורף שנקבע לבין הנזק שניתן היה לחזות מראש בשל ההפרה.
״נסיונו של התובע להיפרע בסכומים העולים לאין ערוך על הנזק שנגרם לו אינו ראוי. דומה כי התובע חש כי הפיצוי המוסכם הוא בגדר תוכנית חסכון, ושמא "סטארט אפ" חדש שניתן להפיק ממנו רווחים״, כתב.
בסופו של דבר הפחית השופט את הפיצוי המוסכם לסכום של שני חודשי שכירות ובסך הכל חויבו הנתבעים ב-8,500 שקל בלבד.
לא ניתן צו להוצאות.
- ב״כ התובע: עוה"ד קרן מייטלס יונוביץ' וחניתה מיטל
- ב״כ הנתבעים: עו"ד ג׳ני ריינדוביץ ועו"ד מוריה יורגראו
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין