ביהמ"ש לעניינים מנהליים בירושלים ביטל באחרונה את הודעת משרד הבריאות שלא להכיר בלימודי הרפואה באוניברסיטת New Vision University שבגיאורגיה, ומתח ביקורת על התנהלות המשרד.
בשתי תשובות, האחת מאוקטובר 2015 והשנייה מאוגוסט 2016, אישר מנהל האגף לרישוי מקצועות רפואיים כי לימודי הרפואה באוניברסיטה מוכרים על ידיו, ומי שסיים בה שש שנים, זכאי לגשת לבחינה הממשלתית ברפואה, לקראת סטאז'.
וראו זה פלא, באוקטובר 2016, במענה לפנייה של אדם אחר, התשובה הייתה הפוכה – הלימודים אינם מוכרים, ובוגרי האוניברסיטה אינם זכאים לגשת לבחינות.
אחד הסטודנטים פנה בשאלה לפשר הסתירה. המשרד השיב כי אינו מכיר בלימודי הרפואה במוסד, וזאת משום שהם אינם נמשכים שש שנים, וכן על סמך "מידע נוסף" שהגיע לידיו.
תשובה זו הביאה לעתירה בביהמ"ש לעניינים מנהליים בירושלים, שהוגשה על ידי שני סטודנטים, בשמם ובשם 104 סטודנטים ישראליים, שהחלו ללמוד בפקולטה לרפואה באוניברסיטה משנת הלימודים שהחלה בשנת 2016 במסלול שש-שנתי.
העותרים, שיוצגו על ידי עוה"ד עמאד וג'לאל דקואר, טענו בין היתר כי המשרד קיבל את החלטתו באופן לא מקצועי ובלתי סביר, דבר הבא לידי ביטוי בכך שנתן שתי החלטות סותרות.
עוד נטען כי מעבר לכך שהאוניברסיטה מוכרת על ידי ארגון אונסקו וארגון הבריאות העולמי, החלטת המשרד פוגעת באינטרס ההסתמכות של העותרים ביחס להחלטתו הראשונה. לשיטת העותרים, משרד הבריאות, כמו כל רשות מנהלית, אינו יכול לשנות את מדיניותו למפרע באופן לא הגון.
מנהל האגף לרישוי מקצועות רפואיים ומשרד הבריאות – המשיבים בהליך, שיוצגו על ידי עוה"ד יעקב פונקלשטיין – הציגו שלל טענות, חלקן עסקו בכך שמדובר במכתב שאינו מהווה "החלטה מנהלית" שעליה ניתן לעתור.
לגופו של עניין, נטען כי הצטברו אינדיקציות לכך שלא ברור כלל אם ניתן יהיה להכיר בעתיד בלימודי הרפואה באוניבסיטה, והתעוררו סימני שאלה בנוגע למשך הלימודים, מספר התלמידים, מתכונת הלימודים והתנהלות המוסד.
עוד נטען בין היתר כי המכתבים ניתנו לפונים ספציפיים ולא לעותרים, ולכן הדבר אינו יוצר טענת הסתמכות אצל העותרים, וכל סטודנט מוזמן להגיש בקשה בתום לימוד ובקשתו תיבדק באופן פרטני.
פגיעה בחופש העיסוק
השופט דוד מינץ קיבל את העתירה. ראשית, השופט הבהיר כי המכתב מהווה החלטה מנהלית, שכן הוא לכל הפחות ניתן על בסיס החלטה שכזו – או לפחות יש לקוות שהמשרד פועל כך ולא מוציא מכתבים ללא בדיקה מסודרת.
מהותית, השופט העיר כי מעבר לתנאי בדבר שש שנות לימוד, המשרד סתם ולא נימק את הסתייגויותיו, כאשר רק בתשובתו לעתירה התגלה כי שאב חלק מהמידע שבידיו מהאינטרנט מבלי לבדוק אם הוא נכון.
"במצב מעין זה, קשה לאמץ את טענת המשיבים לפיה ההחלטה לבטל את ההכרה באוניברסיטה נתקבלה לאחר שקילת כל הנתונים המקצועיים הרלוונטיים לעניין", כתב.
השופט אף קיבל את עמדת העותרים שלפיה עומד לצדם "עיקרון ההסתמכות", ולפיו המשיבים יתקשו לשנות את החלטתם למפרע.
בתוך כך השופט הוסיף כי "יש גם אמת בטענת העותרים כי החלטת המשיב גם פוגעת בחופש העיסוק שלהם, דבר המחייב מערך איזון בין חופש זה לבין אינטרס הכלל וגם את זאת יש לקחת בחשבון".
בסיכומו של דבר, השופט ביטל את ההחלטה שלא להכיר באוניברסיטה כמוסד מוכר על ידי משרד הבריאות, וזאת בנוגע לכל מי שנרשם ללימודים במסלול השש-שנתי החל מאוקטובר 2015 ועד לנובמבר 2016.
המשיבים חויב בהוצאות העותרים בסך 10,000 שקל.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין